שבועה (יהדות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.3) (בוט מוסיף: ar:قَسَم
מ בוט החלפות: הייתה, דוגמה\1
שורה 23:
==שבועה בתלמוד ובהלכה היהודית==
השבועה נזכרת בתורה ב[[ספר במדבר]] (ל, ג): "איש כי ידור נדר לה', או הישבע שבועה, לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה".
קיימת מחלוקת בין הראשונים האם השבועה היא מצות עשה (זו היתההייתה עמדת [[הרמב"ם]], לפי חלק ממפרשיו), רשות או אפשרות שעדיף להימנע ממנה. לכל הדעות, התורה מצווה להישבע דווקא בשם ה', ושבועה בגורם אחר נחשבת לאיסור.
 
הנשבע לשקר או שעבר על שבועתו מתחייב בעונש [[מלקות (הלכה)|מלקות]] או ב[[קורבן (יהדות)|קורבן]].
שורה 43:
 
===ההבדל בין נדר לשבועה===
התורה אומנם כרכה יחד, באותו פסוק, את איסורי [[נדר]] ושבועה, אולם קיים הבדל מהותי ביניהם, כי בעוד שהנדר מוגדר ב[[תלמוד]] כ"איסור חפצא (=חפץ)", היינו שהחפץ הוא זה שנאסר בנדר על הנודר, הרי שהשבועה נחשבת ל"איסור גברא (=גבר)", דהיינו שאיסור השבועה הוא על האדם (=גברא), בעוד שהחפץ הינו חפץ מותר. לדוגמאלדוגמה, אדם הנודר שלא לאכול את לחמו, איסור הנדר חל על הלחם, ולא על האדם, ולנודר אסור לאכול מן הלחם כי '''הלחם''' הוא האסור באכילה. לעומת זאת, בשבועה שלא לאכול לחם, איסור השבועה חל האדם, ולא על הלחם, ולנודר אסור לאכול מן הלחם כי '''הוא''' אסור באכילה מלחם זה. אף על פי שההבדל בין נדר לשבועה נראה כתאורטי בלבד, שהרי בשני המקרים התוצאה היא אותה התוצאה, (בדוגמתנו- שאסור לאכול מן הלחם) ישנה [[נפקה מינה]] משמעותית בין נדר לשבועה, במקרה בו ראובן אמר "יהא אסור עלי לחם זה, כאיסור שחל על לחמו של שמעון". אם שמעון אסר את הלחם על עצמו בלשון נדר, הרי שהאיסור חל על הלחם, ולכן נדרו של ראובן חל. אך אם שמעון נשבע שלא לאכול את הלחם, הרי שאין האיסור חל על הלחם, אלא על שמעון, וממילא שבועתו של ראובן לא חלה, שהרי בלחמו של שמעון לא חל שום איסור.
 
== ראו גם ==