דלקת כבד – הבדלי גרסאות

אין ממצא קליני יחיד המאפיין את המחלה ואין ממצא יחיד המאשש או שולל את קיומה. קיימת שיטת ניקוד לאבחון דלקת כבד אוטואימיונית הכוללת כ-17 משתנים בעלי ניקוד משתנה, הניקוד המצטבר מרמז על סבירות לקיום המחלה. בין היתר דרוש מעקב ארוך אחר תפקודי הכבד. מאחר והמערכתשהמערכת החיסונית אינה תוקפת באופן קבוע את הכבד, ונוטה להופיע בגלים לאורך תקופות זמן משתנות, זיהוי המחזוריות מהווה אמצעי נוסף לזיהוי המחלה. אישוש סופי נעשה בדרך כלל ע"יעל ידי לקיחת ביופסיה של רקמה כבדית וניתוח הרכבה במעבדה.

טיפול אפשרי הוא מתן נוגדי דלקת ([[קורטיקוסטרואיד]]ים), עם או בלי [[אזאתיופרין]]<ref>[http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=323 אינפו-מד]</ref> (המחליש את [[מערכת החיסון]]) ולעתים אזאתיופרין בלבד. לכל אחת מאפשרויות הטיפול השפעות לוואי לא רצויות. ניתן לומר כי הטיפול התרופתי (המרדים את המחלה) ומעקב תדיר אחר תפקודי הכבד הן באמצעות בדיקות דם והן באמצעים אחרים כגון אולטרא סאונד מאפשרים לחולים בדלקת הכבד האוטואימונית לנהל אורח חיים רגיל, ולחיות שנים ארוכות עם המחלה. בחלק מהחולים (לעיתיםלעתים מסיבות גילוי מאוחר של המחלה) מתפתחת [[שחמת הכבד]], במצב בלתי הפיך זה הטיפול האפשרי היחיד הוא [[השתלת כבד]] אולם יש סיכון כי מערכת החיסון תתקוף גם את הכבד המושתל.