|
'''עמאד א-דין זֶנגִי''', המוכר יותר בקיצור '''זֶנגִי''' ([[1085]] - [[14 בספטמבר]] [[1146]]) (בערבית: عماد الدین زنكي) היה [[מצביא]] ומדינאי [[סלג'וקים|סלג'וקי]] ששלט בחלקים גדולים מ[[סוריה]] ומצפון [[עיראק]] ב[[ימי הביניים]]. זנגי נחשב כאבי רעיון ה[[ג'יאהד]] נגד הצלבנים, שעל ידו הצליח ללכד את רוב מדינות הצפון למלחמה בצלבנים, ולהשמיד את [[רוזנות אדסה]].
==שנותיו המוקדמות==
אביו של זנגי א-סונקור קסים אַדַאוּלה היה מושל [[חאלב]] מטעמו של [[מלכשאה]], אותה קיבל מידיו בשנת 1086, לאחר קרב חאלב<ref>קרב חאלב נערך בין אנטיוכיה לחלב ב-4 ביוני 1086 בין שני מצביאיו של מלכשאה, סולימאן בן קותולמיש מיסד [[סולטנותסולטאנות רום]], ותותוש (שליטה של דמשק וא"י, אחיו של מלכשאה). סולימאן הובס, והתאבד. ואולם מלכשאה, שחשש מעלית כוחו של אחיו, התערב, נטל לידו את חלקו של סולימאן, וחילקו בין מפקדיו הבכירים. כך קיבל א-סונקור את חאלב. ראה י. פראוור תולדות ממלכת הצלבנים בא"י כרך א' עמ' 32. בפי היסטוריונים אחרים מכונה קרב זה 'קרב אנטיוכיה'.</ref>. בכאוס ששרר אחר מותו של מלכשאה, נוצחו א-סונקור ומושל אדסה - אשר שמרו אמונים לסולטאן ברקירוק - ע"יעל ידי [[תתש הראשון|תותוש]], אשר ניסה לנשל את אחיינו מירושתו (1094). א-סונקור נתפס והוצא להורג ב[[עריפה]] באשמת בגידה. זנגי נלקח לביתו של כרבוגא מושל [[מוסול]], חברו של אביו, ושם גדל.
שליטי מוסול, כרבוגא, מודוד, ועוד, היו אלו שנתמנו ע"יעל הסולטןידי הסולטאן הסלגו'קי כאחראים למלחמה בצלבנים (אם כי בעיני הסולטןהסולטאן זו היתההייתה עדיפות משנית, ועדיפות ראשונה היתההייתה לנעשה באזורים יותר קרובים אל נהר הפרת). כנראה, שזנגי אשר שירת במוסול תחת נציבים אלו, ובפרט תחת מודוד, אשר יזם בתחילת העשור השני של המאה ה-11 מספר מסעות נגד הצלבנים, הושפע מכך.
==איחוד מוסול וחאלב==
בשנת 1126, כשהיה אחד מקציניו של א-סונקור בּוּרסוּקי מושל מוסול וחאלב, סייע לסולטןלסולטאן הסלג'וקי מוחמד לדכא נסיון מרידה של הח'ליף העבאסי [[אל-מסתרשד]], ובעקבות כך מונה לסוכנו של הסולטןהסולטאן בבגדד. מכח משרה זו היה זנגי בעל עמדה מרכזית בכל הנעשה באיזורבאזור עיראק.
שנה לאחר מכן, לאחר שבורסוקי נרצח ע"יעל ידי כת האיסמעליה במוסול, סילק זנגי במעשה ערמה את אחיו של בורסקי ממועמדות לתפקיד המושל, ונתמנה בעצמו לשליט העיר. בה בעת, היתההייתה העיר חאלב שרויה בתהו ובהו שלטוני, זנגי כבנו של מושל העיר לשעבר, הגיע לעיר, התקבל בשמחה ע"יעל ידי התושבים, והצליח להשליט סדר בעיר (1128).
חאלב באותה העת היתההייתה מאוימת ע"יעל ידי הצלבנים, ובפרט ע"יעל ידי [[נסיכות אנטיוכיה]], המצב היה חמור עד כדי כך שהעיר העלתה מס לצלבנים. זנגי כבש בסדרת קרבות את את'ארב, וצר על חארים (1130), ובכך הרחיק את הסכנה של כיבוש חאלב ע"יעל ידי הצלבנים.
לאחר איחודם של מוצול וחאלב, המשיך זנגי במאמציו לאחד תחת שלטונו את כל מדינות האזור, ובראשונה את [[חומס]] ו[[חמאת]]. זנגי נעזר באמיר חומס ללכוד את אמיר חמאת, ובאותו לילה אסר את אמיר חומס וניסה לכבוש את עירו.
בשנים 1131-1135 היתההייתה האימפריה הסלגו'קית שרויה באנדרלמוסיה רבתי, עקב מלחמות ירושה על כסאו של הסולטאן מחמוד בן מוחמד. [[אל-מסתרשד]] הח'ליף ניצל את ההזדמנות והשתלט על עיראק. תוך שהוא מכתיר את מסעוד, אחי הסולטןהסולטאן המת, לסולטןלסולטאן. זנגי תמך ב[[אחמד סנג'ר|סנג'ר שאה]] כמועמד לרשת את מחמוד, וניסה לכבוש את בגדד מיד אל-מסתרשד. הוא הובס, ונמלט חזרה למוסול. הח'ליף רדף אחריו, והביא את העיר מוסול במצור שארך שלושה חדשים (1133). הח'ליף נסוג בסופו של דבר מחשש להתערבותו של הסולטןהסולטאן בעיראק.
לאחר שמסעוד השתלט על האימפריה הסלגו'קית, ומינה בבגדאד את הח'ליף [[אל-מקתפי]], נכנע זנגי, והכיר בשלטונו של מסעוד.
בדמשק שלטו באותה העת צאצאיו של [[טוגתכין]] מושל דמשק מ-1104 עד 1128. טוגתוכין שבראשית דרכו ניסה להלחם בצלבנים, נואש, והחליט להגיע להסכם עם הצלבנים. כך הפכה דמשק למדינת חיץ בין הצלבנים ובין המוסלמים. את מקומו ירש בנו בּוּרִי (מת ב-1132), ולאחריו בנו שמס אלמלך אסמעיל בן בורי.
בשנים אלו שיחקה דמשק את תפקיד 'האיש הבריא', בעוד חאלב היתההייתה 'האיש החולה', כאשר שליטים מתחלפים בה לעתים תדירות. עלייתו של זנגי מחד, ומאידך עריצותו של אסמעיל דרדרו את המצב בדמשק והביאו את הדמשקאים אל סף מרד (1135). אסמעיל, שחשש לחייו הזמין את זנגי והבטיח לו את השליטה בעיר. אמו של אסמעיל רצחה את בנה, והעבירה את התפקיד לאחיו שהאב א-דין. זנגי שהגיע לשערי העיר הנעולים (כשבדרכו הוא כובש את חמאת), הופתע. נמצא מוצא של כבוד, וזנגי שב למקומו. מכאן ואילך תשמש דמשק בתפקיד 'האיש החולה', ותשתמש לסירוגין בשני אויביה, זנגי והצלבנים זה כנגד זה, כדי לשמור על מעמדה העצמאי.
זנגי עד סוף ימיו, ניסה להשתלט על דמשק, אך לא עלה בידו, מחמת התערבותם של הכוחות הצלבניים. את מלאכתו זו השלים בנו [[נור א-דין]], כעשר שנים לאחר מותו.
זנגי אכן הצליח לכבוש את ה[[המדינות הצלבניות|מדינה הצלבנית]] הראשונה - [[רוזנות אדסה]] בשנת [[1144]], והביא על ידי כך ליציאתו של [[מסע הצלב השני]] מ[[אירופה המערבית]] ל[[ארץ ישראל]]. נודע ב[[אכזריות]]ו הרבה.
בעת שצר על האמירות הזעירה קלעת ג'אבר, נרצח זנגי ע"יעל ידי אחד משומרי ראשו. לפי אחד מן המקורות, הרוצח חשש שייענש, משום ששתה מיינו של זנגי.
את מקומו ירשו בניו. הבכור סייף א דין אל גאזי קיבל לחלקו את מוצול, ואילו משנהו [[נור א-דין]], קיבל את חלק אביו בחאלב.
|
