קרב כף פיניסטרה – הבדלי גרסאות

בבוקר הקרב, [[22 ביולי]] 1805, נשבה רוח חרישית וערפל כיסה את הים. הצי המאוחד הפליג בשלושה טורים מקבילים בקורס מזרח־דרום־מזרח לעבר פרול, כשהשייטת הספרדית בצד ימין. בסביבות השעה 1100 התפוגג לפתע הערפל, וכשנודע לווילנב מפי פריגטות הסיור שלו על התקרבותו של צי בריטי מכיוון צפון־מזרח, אותת לאוניותיו לעבור לטור עורפי שפניו צפונה והשייטת הספרדית מובילה. תוך כדי כך דיווחה [[אה"מ דיפייאנס (1783)|"דיפייאנס"]], אוניית התצפית של קולדר, על הימצאותו של צי אויב בכיוון דרום־מערב. בצהריים, כשהציים במרחק 16 מייל זה מזה, הורה קולדר לאוניותיו לפנות לעבר האויב, להתכונן לקרב ולהיערך בשני טורים מקבילים. שני הציים התקרבו זה אל זה בקורסים מנוגדים כשהם מגששים את דרכם בעד הערפל. כשנמצאו הציים היריבים מרחק 8 מייל זה מזה התפוגג שוב הערפל, וקולדר נוכח לראות כי לצרפתים יתרון מספרי, 20 אוניות־קו לעומת 15 משלו. למרות זאת החליט להילחם, ואותת לאוניותיו לעבור למערך טורי צפוף בכיוון דרום־דרום־מערב כשהטור הימני מוביל.

 

 

תוך כדי כך נערך גם הצי המאוחד בטור עורפי: "אַרגוֹנָאוּטָה" (80, ספ') - אוניית הדגל של אדמירל גראווינה, "טֶרִיבְּלֶה" (74, ספ'), "אמריקה" (64, ספ'), "אֶספָּניָה" (64, ספ'), "סַן רָפָאֶל" (80, ספ'), "פִּימֶה" (74, ספ'), [[פלוטו (אונייה, 1804)|"פְּלוּטוֹ"]] (74, צר'), [[מון בלאן (אונייה, 1791)|"מוֹן בְּלאן"]] (74, צר'), "אטלס" (74, צר'), [[אה"מ ברוויק (1775)|"בֶּרְוויק"]] (74, צר'), [[נפטון (אונייה, 1803)|"נפטון"]] (80, צר'), [[בוסנטור (אונייה, 1804)|"בּוּסֶנטוּר"]] (80, צר') – אוניית הדגל של אדמירל וילנב, [[פורמידבלה (אונייה, 1795)|"פוֹרְמִידָבְלֶה"]] (80, צר') – אוניית הדגל של סגן־אדמירל דִימָנוּאָר, [[אנטרפיד (אונייה, 1800)|"אַנטְרֶפִּיד"]] (74, צר'), [[סיפיו (אונייה, 1798)|"סִיפְּיוֹ"]] (74, צר'), [[אה"מ סוויפטשור (1787)|" סְוויפְטשוּר"]] (74, צר'), [[אנדומטבלה (אונייה, 1789)|"אנדומטבלה"]] (80, צר'), [[אגלה (אונייה, 1800)|"אֶגְלֶה"]] (74, צר'), [[אשיל (אונייה, 1803)|"אָשִׁיל"]] (74, צר'), [[אלג'זירס (אונייה, 1804)|"אַלגֶ'זִירָס"]] (74, צר').

קפטן גרדינר, מפקד ה"הירו", שב והחליף את המפנה כדי לנוע באותו כיוון כמו ה"ארגונאוטה".<ref>הלחימה במפנים הפוכים (opposite tacks engagement), כלומר ירי תוך כדי תנועת הציים בכיוונים מנוגדים, נזנחה על ידי הצי המלכותי כבר בסוף המאה ה־18 בשל חסרונותיה. Tunstall (1990), p. </ref> אוניית הדגל הספרדית ירתה מטח דופן אל "הירו" והמשיכה להתקדם דרומה על פי הוראתו של וילנב כדי לחפות על המאסף של השייטת הצרפתית. שאר אוניות החלוץ הבריטי סבו גם הן לאחור, כל אחת בתורה, בעקבות "הירו". התפתח ירי כבד אך בלתי שיטתי לכל אורך הטור הצרפתי, כשעיקר הלחימה מתבצעת בין השייטת הספרדית לבין החלוץ והמרכז הבריטיים. הערפל ועשן התותחים הגדילו עוד יותר את אי הסדר. הלחימה העזה נמשכה עד 20:25, אז אותת קולדר להפסיק את הירי בשל החשיכה היורדת, אך אוניות מעטות הבחינו באות ורק בשעה 21:30 פסק כליל.

 

 

כשעלה השחר בבוקר שלמחרת, ה־23 ביולי, נמצאו שני הציים מרחק 8-9 מייל לערך אחד מן השני, כשהבריטים בצד החסי והצרפתים בצד הגלי. קולדר לא עשה כל ניסיון לחדש את הלחימה, אלא התרכז בהגנה על שתי אוניות השלל ועל "וינדזור קאסל" שנגררו על ידי כלי שיט אחרים, ובחסימת הדרך של הצי המאוחד אל נמל פרול, שם – על פי ידיעותיו – נמצאה שייטת צרפתית נוספת. (שייטת זו הצליחה לחמוק מן הנמל ב-24 לחודש ולהגיע אל ויגו.) וילנב, שעמדתו במעלה הרוח הייתה לו ליתרון, אומנם התקרב בשעות אחר הצהריים של אותו יום אל הצי הבריטי, אך שמר על מרחק בטוח, וגם הוא לא עשה כל ניסיון לחדש את הלחימה. מצב זה נמשך גם למחרת, ה-24 ביולי. ביום השלישי ניתקו הציים מגע. וילנב הפליג דרומה אל ויגו ואילו קולדר שב אל עמדתו הקודמת מול נמל פרול. ב-1 באוגוסט הרחיקו רוחות עזות את הצי הבריטי המטיל הסגר אל לב ים. הצי המאוחד, שמנה כעת שלושים אוניות, ניצל את ההזדמנות שנקרתה לו, יצא מוויגו ועבר אל פרול ו[[קורוניה]]. בנסיבות אלה החליט קולדר לעזוב את פרול ולשוב אל עיקר הצי הבריטי ב[[אושנט]].

בעודו באושנט נודע לקולדר כי דעת הקהל בלונדון אינה נוחה מאופן התנהלותו, וכי יש הסבורים בקרב האדמירליות כי נהג במורך לב כשלא חידש את הלחימה ביומיים שלאחר הקרב וכך איפשר לצי הצרפתי לחמוק ללא פגיעה נוספת. הוא ביקש כי ייערך לו משפט צבאי בו יוכל להציג את טיעוניו בפומבי, ובקשתו נתקבלה. אפשר שגם אדמירל נלסון – שנטל שוב את הפיקוד על כלל הצי באזור - חשב כי קולדר נהג כשורה; הוא הורה לו לשוב לאנגליה למשפט באונייתו, "פרינס אוף ויילס", במקום באחת הפריגטות שנועדו לצרכים כגון אלה, למרות שכך גרע אוניית־קו אחת מן הכוח שעמד לרשותו.

 

 

אשר לווילנב, הוא יצא עם אוניותיו לים ב-13 ביולי בהוראתו של נפוליאון. משימתו הייתה לצרף אליו את השייטת ברושפור בפיקודו של אדמירל [[זקרי אלמן]] ולהפליג יחד אל התעלה כדי לחפות על צבא הפלישה. רצה הגורל, ושני האדמירלים הצרפתיים טעו לחשוב כי האוניות הנראות באופק הן של צי התעלה הבריטי ועל חמקו אחד מן השני ושבו לנמליהם. בעקבות כך זנח נפוליאון סופית את תוכניתו לפלוש לאנגליה, והוליך את חיילי "[[גרנד ארמה|צבא הפלישה]]" מזרחה, נגד צבאות [[אוסטריה]] ו[[האימפריה הרוסית|רוסיה]]. שלושה חודשים מאוחר יותר הצליח אדמירל [[הוריישו נלסון|נלסון]] להשמיד את הצי המאוחד ב[[קרב טרפלגר]] והבטיח סופית את שליטת בריטניה במימי התעלה.