משמורת ארץ הקודש – הבדלי גרסאות

שלוש המאות הבאות התאפיינו באובדן החזקה הפרנציסקנית במקומות הקדושים השונים ותפיסתם החלקית או המלאה מחדש, אגב מגעים [[דיפלומטיה|דיפלומטיים]] בין [[הכס הקדוש]] והמעצמות האירופיות לבין [[השער הנשגב]] ב[[איסטנבול]]. כך לדוגמה, ב-[[1623]] פרסם האפיפיור [[אורבנוס השמיני]] בולה שהאיצה בכל הנסיכים הקתולים להגן על הפרנציסקנים בארץ הקודש. ב-[[1522]] גורשו הנזירים הפרנציסקנים מחדר הסעודה האחרונה ומ[[הר ציון]], שבו שכן מרכזם בארץ. עקב כך נקבע מרכזה של המשמורת ב[[מנזר סן סלוודור]] בשנת [[1558]], ובו היא שוכנת עד היום. עוד איבדה המשמורת את החזקה הבלעדית בכנסיית הקבר ובכנסיית המולד, ואיבדה לחלוטין את השליטה בקבר מרים. מאידך, ב-[[1620]] העניק לה הנסיך ה[[דרוזים|דרוזי]] [[פחר א-דין השני]] את הזכויות במקומות אחרים בארץ, דוגמת [[בזיליקת הבשורה]] ב[[נצרת]] ו[[כנסיית ההשתנות]] על [[הר תבור]]. עוד רכשו הפרנציסקנים מחדש את [[כנסיית יוחנן בהרים]] ב[[עין כרם]] ([[1679]]), את אזור [[גת שמנים]] ([[1684]]), את [[כנסיית יוסף הקדוש|כנסיית ההזנה]] (כנסיית יוסף הקדוש) ב[[נצרת]] ([[1754]]) ואת [[קפלת ההלקאה]] ב[[הרובע המוסלמי|רובע המוסלמי]] ([[1836]]).

 

 

המשמורת זכתה לתקצוב כספי ולסיוע מצד מדינות [[אירופה]]. במהלך [[המאה ה-17]] בלט סיוען הכספי של [[ממלכת נאפולי]] ו[[ממלכת שתי הסיציליות]]; כמו כן, ה[[הרפובליקה של ונציה]] סייעה למשמורת בהובלת עולי רגל לארץ הקודש על סיפון ספינותיה, ופעלה למען המקומות הקדושים באמצעות נציגיה הדיפלומטיים ב[[איסטנבול]]. סיוע דיפלומטי למשמורת ניתן גם על ידי [[צרפת]] שניצלה את יחסיה הטובים עם האימפריה העות'מאנית. התערבותה של צרפת למען הפרנציסקנים התגברה במיוחד לקראת סוף המאה ה-17, עת [[לואי הארבעה עשר, מלך צרפת|לואי הארבעה עשר]] מלך צרפת, נטל לעצמו את התפקיד של מגן הנוצרים באימפריה העות'מאנית. כחצי מאה לאחר מכן, כאשר הסולטאן העות'מאני [[מהמוט הראשון]] העניק לצרפת [[קפיטולציות]] ב-[[1740]], הכיר גם הכס הקדוש במעמדה כמגינת כל הנוצרים בני כל העדות וכל הנתינויות בתחומי האימפריה העות'מאנית. צרפת המשיכה ונהנתה ממעמד זה בפועל עד ביטול הקפיטולציות בימי [[מלחמת העולם הראשונה]], ובאופן רשמי עם חתימת [[הסכם לוזאן]]. [[ספרד]] תרמה ב-[[1550]] וב-[[1714]] את הכספים הדרושים לשיפוץ [[כנסיית הקבר]], וכאשר הוותיקן אסר על הפרנציסקנים לרכוש בכסף את החזקה במקומות הקדושים מהם נושלו בידי היוונים-אורתודוקסים, התערב למענם מלך ספרד ב-[[1646]], ומקץ מגעים ממושכים עם השער הנשגב, הצליח להשיב את המצב לקדמותו.