וינפילד סקוט – הבדלי גרסאות

ביולי [[1812]], קודם סקוט לדרגת [[קולונל]] ונשלח להילחם ב[[מלחמת 1812]] במסגרת הכוחות האמריקניים אשר לחמו ב[[בריטניה|בריטים]] ב{{ה|מערכה על ניאגרה}}. סקוט קיבל את הפיקוד על הכוחות אשר לחמו ב[[קרב קווינסטון הייטס]] ב-[[13 באוקטובר]] [[1812]] וערב סירובם של אנשי המיליציה של [[מדינת ניו יורק|ניו יורק]] לחצות את הגבול ל[[קנדה]] הביסו הבריטים את הכוחות האמריקניים וסקוט, יחד עם מפקדו [[בריגדיר גנרל]] [[וויליאם וואדסוורט]] נכנע ל{{ה|צבא הבריטי}}. סקוט הוחזק כ[[שבוי מלחמה]] והוחלף במסגרת עסקה לחילופי שבויים. כאשר חזר סקוט ל[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] לחץ על [[הסנאט של ארצות הברית|חברי הסנאט]] לנקוט צעדים כנגד שבויים בריטיים כשם שהבריטים הרגו חיילים אמריקאיים ממוצא [[אירלנד|אירי]] כ[[עריק]]ים. במרץ [[1813]] קודם סקוט לדרגת [[לוטננט קולונל]] ובמאי אותה השנה תכנן והוביל את [[קרב פורט ג'ורג']] אשר כפה על הבריטים נסיגה מאזור המצודה שלחוף [[נהר ניאגרה]] ב[[אונטריו]]. בקרב זה נפצע סקוט. במרץ [[1814]] קודם סקוט ל[[דרגת כבוד]] של בריגדיר גנרל וקיבל את הפיקוד על הבריגדה הראשונה של הצבא אשר הצליחהלהבקיע את קווי ההגנה של הבריטים ב[[קרב צ'יפואה]]. כהערכה על נצחונוניצחונו ותיפקודוותפקודו קיבל סקוט דרגת כבוד של [[מייג'ור גנרל]] ביולי [[1814]], אולם כיוון ששוב נפצע בקרב לא חזר סקוט לשירות פעיל עד אחרי המלחמה.

לאחר מלחמת 1812 ביסס סקוט את נושא התרגולים הצבאיים ועמד בראש הועדההוועדה לטקטיקה וועדת הבדיקה של אירועי המלחמה. בין השנים 1815 עד 1816 שהה סקוט ב[[צרפת]] על מנת ללמוד את שיטותיו של {{ה|צבא הצרפתי}} ועל מנת ללמוד ולתרגם את ספרי הטקטיקה של [[נפולאון]] מ[[צרפתית]] לאנגלית. הוא שב לארצות הברית על מנת לעמוד בראש הפיקוד המרחבי הצפוני ב-1816, בראש הועדההוועדה לטקטיקה ב-1821, בראש הפיקוד המזרחי ב-1825 ושוב לראשות ועדת הטקטיקה ב-1826. סקוט הודיע על התפטרותו ב-1828 שכן לא קיבל את הפיקוד על ארמיהארמייה כפי שרצה אולם התפטרותו לא התקבלה והוא נשלח לאירופה בשנית. בשנת [[1830]] פרסם סקוט מדריך צבאי נוסף לשימושה של המיליציה האמריקנית.

עם פרוץ [[מלחמת ארצות הברית-מקסיקו]] פיקד סקוט על ה[[ארמיהארמייה]] הסדירה, מבין שתי הארמיות אשר השתתפו במלחמה, אשר תקפה את [[מקסיקו]] מדרום. סקוט, מלווה בקצין המטה שלו, קפטן [[רוברט לי]], נחת עם כוחותיו הסדירים ב[[וורה קרוס (מדינה)|וורה קרוס]] ועלה בנתיבו המשוער של [[הרנאן קורטס]] אשר כבש את אזור [[מקסיקו סיטי]] בשנת [[1519]]. על אף התנאים הקשים של גשם עז, טמפרטורות גבוהות, שטח קשה למעבר ומחלות בקרב חיילי צבאו, ניצח סקוט בקרבות אשר התחוללו בין כוחותיו לכוחות המקסיקניים בפיקודו של [[אנטוניו לופז]] - קרבות [[קרב סרו גורדו|סרו גורדו]], [[קרב קונטררז|קונטררז]], [[קרב צ'ורובוסקו|צ'ורובוסקו]], [[קרב מולינו דל ריי|מולינו דל ריי]] עד אשר ב-[[13 בספטמבר]] [[1847]] כבש סקוט את [[פורט צ'פולטפק]] ואילץ את הכוחות אשר הגנו על הבירה להיכנע.

לקראת [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1852|הבחירות לנשיאות]] של שנת [[1852]], הדיחה [[המפלגה הוויגית (ארצות הברית)|המפלגה הוויגית]] את הנשיא המכהן [[מילרד פילמור]], אשר החל לכהן כנשיא בעקבות מותו של הנשיא זאכרי טיילור, גיבור מלחמת מקסיקו. בחפשם לשחזר את נצחונםניצחונם הוזז פילמור ממקומו ותחתיו מונה הגנרל סקוט. מול סקוט התמודד [[פרנקלין פירס]], מטעם [[המפלגה הדמוקרטית]], אף הו גיבורה של אותה המלחמה. סקוט , אשר נודע בדעותיו כנגד ה[[עבדות בארצות הברית|עבדות]], איבד קולות רבים ממדינות הדרום, ומצעה של מפלגתו אשר תמך בעבדות גרם לאיבוד קולות רבים בצפון. כך הפסיד סקוט בבחירות לפירס כאשר קיבל את קולות ה[[אלקטורים]] של [[מסצ'וסטס]], [[ורמונט]], [[קנטקי]] ו[[טנסי]] בלבד.

* רייטר, מרקוס, '''[http://www.gutenberg.org/files/17444/17444-h/17444-h.htm הגנרל סקוט]''', ניו יורק 1894, באתר פרוייקטפרויקט גוטנבורג {{אנגלית}}