בעל מופת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1דמיו\2 |
||
שורה 29:
אף שהנטייה לייחס סיפורי מופתים למקובלים הייתה נפוצה מאוד ב[[עדות המזרח]], בכל זאת יוחסו אצלן סיפורי מופתים לצדיקים וגדולי תורה ולאו דווקא למקובלים מובהקים. הבולט שבהם בדור האחרון היה ה[[בבא סאלי]]. לאחר פטירתו התפשטה תופעת ה"באבות", המייחסים לעצמם כוחות על-טבעיים. תופעה זו משיקה לתחום הפרוץ של קבוצות המקובלים והיא שנויה במחלוקת. כיום יש כ-350 "באבות" ברחבי הארץ{{הערה|[[יוסי בר מוחא]], מחבר הספר "קדושים בע"מ", "הפנים האמיתיות", [[ערוץ 10]], 11. 4. 7}}.
בימינו התפשטה תופעת "בעלי המופת" וחדרה גם לשכבות רחבות בציבור הליטאי{{הערה|אם כי יש גדולי תורה ליטאים בימינו המתנגדים לתופעה. בספר הביוגרפי "השקדן" על מנהיג הציבור הליטאי הרב [[יוסף שלום אלישיב]] מובא כי הוא עצמו מבטל את עניין המופתים שמעל דרך הטבע ורואה בהם עניין ל'בעלי
קבוצה נוספת שמיוחסים לה סיפורי מופתים היא זו של [[ל"ו צדיקים|הצדיקים הנסתרים]]. המשותף לקבוצה זו שהיא אינה מורכבת מצדיקים ורבנים ידועים אלא אנשים מפשוטי העם, רובם בעלי מלאכה פשוטים. האנשים הנכללים בקבוצה זו נחלקים לשניים: אלו שאינם נחשבים תלמידי חכמים וכוחם העל-טבעי מיוחס לצדיקותם, ואלו שהצליחו להסתיר את גדלותם בתורה. רוב "הצדיקים הנסתרים" קשורים במידה מסוימת לתחום הקבלה. [[החזון איש]], שלו עצמו מיוחסים סיפורי מופתים, נהג לשלוח אנשים אל [[משה יעקב רביקוב]], "הסנדלר", שנחשב "צדיק נסתר".
|