סונאטה מס' 29 (האמרקלאוויר) של בטהובן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטגוריה:סונאטות,הוספת קטגוריה:סונאטות מאת בטהובן באמצעות HotCat |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: מסוי\1, מאחר ש, גרסה\1 |
||
שורה 33:
הפרק הראשון כתוב ב[[משקל (מוזיקה)|משקל]] מהיר יחסית - משקל [[הוראות ביצוע מוזיקליות|אלה-ברווה]]. ה[[צורת סונאטה|נושא הראשון]] מתחיל בתרועות חגיגיות ב[[סולם (מוזיקה)|סולם]] [[סולם (מוזיקה)|סי במול מז'ור]]. לאחר הפסקה קצרה עם [[הוראות ביצוע מוזיקליות|פרמטה]], ישנו מעבר [[פוגה|פוגלי]] קצר. לאחר חזרה על המעבר, מתחיל ה[[צורת סונאטה|גשר]] שאופיו עליז וחגיגי. ה[[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]] משתנה בתכיפות מתיבה לתיבה ויוצרת ניגודיות פנימית רבה. לאחר מכן חוזרות התרועות של הנושא הראשון, אבל במהלך [[הרמוניה|הרמוני]] מפתיע, המוזיקה עוברת [[מודולציה (מוזיקה)|מודולציה]] ל[[סולם (מוזיקה)|סול מז'ור]], שהוא גם סולם ה[[צורת סונאטה|נושא השני]]. מקובל יותר שהסולם של הנושא השני ב[[צורת סונאטה|אקספוזיציה]] יהיה הסולם הבנוי על ה[[דומיננטה]] של סולם ה[[טוניקה]] (במקרה הזה פה מז'ור), אך כאן הנושא השני מופיע בסולם ה[[סוב דומיננטה]] ל[[מדיאנטה]], כלומר, סול מז'ור (הסולם המדיאנטי לסולם סי במול מז'ור הוא רה מז'ור). הנושא השני הוא בעל אופי רגוע ונינוח, הרבה יותר מאשר תרועות הנושא הראשון.
הנושא השני מנוגן בעיקר ב[[משלב]] הגבוה של ה[[פסנתר]], מה שמקנה לו תחושת עדינות ורכות, והוא כולל מספר החלפות [[יד|ידיים]] מהירות. לאחר הזכרה של הנושא הראשון, מתחילות ה[[צורת סונאטה|קבוצות סיום]]: בפעם הראשונה נשמעת
ה[[צורת סונאטה|פיתוח]] מחולק לשלושה חלקים עיקריים- החלק הראשון הוא פיתוח קונבנציונלי קצרצר, בו מפתח בטהובן את נושא קבוצות הסיום, ואת מוטיב הפרק הראשון. החלק השני והעיקרי בפיתוח הוא [[פוגה]] לשלושה קולות בסולם מי במול מז'ור. נושא הפוגה הוא מעין [[נושא ווריאציות|ווריאציה]] על נושא הפוגטו הקצר מהנושא הראשון. החלק השלישי בפיתוח מתחיל לאחר רגע שיא קצר ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פורטיסימו]]. בחלק השלישי ממשיך בטהובן לפתח את נושא קבוצות הסיום, הפעם ב[[סולם (מוזיקה)|רה מז'ור]], עד אשר זה נקטע על ידי מוטיב הנושא הראשון, שלבסוף מוביל את היצירה אל ה[[צורת סונאטה|ריפריזה]]. ברפריזה הנושא הראשון מורחב, ולאחר שגם נושא הפוגטו מורחב נעה המוזיקה לסולמות רחוקים במעין פיתוחון של הגשר. לאחר שגם הגשר הורחב מגיע הנושא השני, והפעם הוא מופיעה בסולם ה[[טוניקה]]- סי במול מז'ור. לאחר קבוצות הסיום מגיעה הקודה. בקודה ממשיך בטהובן לפתח את הנושאים, בעיקר את הנושא הראשון ואת נושא קבוצות הסיום. הקודה נגמרת בחגיגיות ובעוצמה. הפרק הראשון ארוך יחסית, והוא נמשך בין 11-12 [[דקה|דקות]].
שורה 41:
[[קובץ:Sonata no. 29.20001.pdf|שמאל|ממוזער|250px|פתיחת הסקרצו מהפרק השני]]
הפרק השני בנוי במסגרת של [[סקרצו]], ומשקל הפרק הוא אכן [[משקל (מוזיקה)|שלושה רבעים]]. הסקרצו שופע חינניות, ואף היתוליות
התפרצות של קטע במשקל שני רבעים באמצע הטריו, כדוגמת הטריו בסונאטת האמרקלאוויר, אפשר למצוא גם ב[[הסימפוניה השישית של בטהובן|סימפוניה השישית (הפסטורלית) של בטהובן]] אופוס 68, גם שם נקטע כל פעם הטריו בחלק מהיר יותר, במשקל שני רבעים. החלק המהיר הקוטע את הטריו משווה לו תחושת לחץ ודחיפות. לאחר קטע מעבר קצר, חוזר הסקרצו, הפעם בשינויים מינוריים ובלתי מורגשים, עד ל[[קודה|קודטה]], שבה מדגיש בטהובן את הסיום העוצמתי. ממש לפני הסיום משתנה שוב המפעם ל[[מפעם|פרסטו]], והמשקל לשני רבעים, אך לאחר שה[[משקל (מוזיקה)|משקל]] חוזר לשלושה רבעים, הפרק נגמר באופן מפתיע בנימה חרישית ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פיאניסימו]]. הפרק השני בסונאטת האמרקלאוויר הוא גם הפרק הקצר ביותר בה והוא נמשך בין 4-5 [[דקה|דקות]].
שורה 49:
[[קובץ:Beethoven sonata 29.30001.pdf|שמאל|ממוזער|250px|פתיחת הפרק השלישי של סונאטת האמרקלאוויר]]
הפרק השלישי של סונאטת ההאמרקלאוויר, הוא הפרק הארוך ביותר, האיטי ביותר וטווח הרגשות בו הוא הנרחב ביותר מכל שאר פרקי הסונאטה. לכן, רבים רואים בפרק את "[[לב|ליבה]]" של הסונאטה. [[משקל (מוזיקה)|משקל]] הפרק הוא [[משקל (מוזיקה)|שש שמיניות]], ו[[סולם (מוזיקה)|סולמו]] פה דיאז מינור, סולם רחוק יחסית מסולם הפרק הראשון- סי במול מז'ור. במהלך הפרק, מסומנים המקומות בהם רצה בטהובן שיעשה שימוש בפדל השמאלי, להפקת צלילים רכים ושקטים. הפרק בנוי במבנה של [[צורת סונאטה]] איטית ומלנכולית. הנושא הראשון קודר מאוד, חדור נימת יאוש. הנושא לירי מאוד, וכמעט אין בו חלקים שחוזרים על עצמם. הגשר מתחיל בנימה אופטימית, אך לאחר אזכור של [[נושא ווריאציות|וריאציה]] על הנושא הראשון, אופי המנגינה משתנה, עד לכניסתו של ה[[צורת סונאטה|נושא השני]]. הנושא השני מתחיל רק בליווי ביד שמאל, אך אט אט מצטרפת גם ה[[מלודיה]]. תחילה מוצג הנושא בסולם הטוניקה של הפרק - פה דיאז מינור, אך עם התקדמות המלודיה הלירית של הנושא השני, מגיעים לסולם רה מז'ור, הבנוי על דרגת ה[[סוב דומיננטה]] ל[[סולם מקביל|סולם המקביל]] של פה דיאז מינור, סולם לה מז'ור. קבוצות הסיום הן הנקודה ה[[סולם מז'ורי|מז'ורית]] המשמעותית הראשונה ב[[צורת סונאטה|אקספוזיציה]]. ה[[טריולה|טריולות]], המנוגנות בהופעתן השנייה של קבוצות הסיום, נותנות תחושה של התקדמות המוזיקה. מאחר
לקראת סוף הפיתוח, הולכת המוזיקה ומתקדרת שוב לאטה, עד שלבסוף מגיע תור הרפריזה, ובה חוזר הנושא הראשון למצבו הקודר והמלנכולי. ברפריזה מורחב הנושא הראשון, וההרמוניה מורחבת ומעשירה אותו בגוני עצבות רבים. לאחר הגשר מוצג הנושא השני. הפעם הוא מופיע תחילה ברה מז'ור, ואט אט משתנה ה[[סולם (מוזיקה)|סולם]] לפה דיאז מז'ור. בסולם זה גם מנוגנות קבוצות הסיום. אחריהן יש [[קודה]], שבטהובן, כמנהגו, ממשיך לפתח בה את הנושאים. לאחר רגע שיא קצר ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פורטה]] חוזרת מנגינת הנושא הראשון, והפרק מסתיים באיטיות באקורד חרישי (המסומן ב[[דינמיקה (מוזיקה)|פיאניססיסימו]]) של פה דיאז מז'ור.
|