אטיין בונו דה קונדיאק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
 
==פרטים ביוגרפיים==
קונדיאק נולד ב[[גרנובל]] במשפחה של משפטנים.
היה ילד חלש מבחינה פיזית ובעל ראייה לקויה, ולכן התפתחותו האינטלקטואלית הייתה איטית מאוד, עד כדי כך שמספרים כי בגיל 12 עדיין לא ידע לקרוא. ואכן המשפחה החשיבה אותו לבעל [[פיגור שכלי]]. חינוכו התחיל רק בשנות העשרה תחת השגחתו של כומר מקומי. אחר כך, אחריבעקבות מות אביו, עבר לגור וללמוד בבית אחיו ז'אן בונו, שנודע כאדון או ה"אבאטה" (אב מנזר) דה מאבלי,בעיר [[ליון]]. הצליח במשך הזמן להשלים את החסר ונשלח בהמשך, בדומה לאחיו הגדול ז'אן, ללמוד לימודי כמורה בפריז. למד בסמינר של המנזר [[סן סולפיס]] וב([[סורבון1733]]. הוסמך ככומר בשנת -[[1740]] ולבש גלימת כומר כל חייו, אך לא שרת בפועלוב[[סורבון]].
הוסמך ככומר בשנת [[1740]]. למרות שלבש גלימת כומר כל חייו,ואף נהפך ל"אבאטה" (ראש מנזר) של מירו (Mureau), קונדיאק לא התחייבויותיו הכנסייתיות היו במידה רבה רשמיות בלבד.
 
בילה כמה שנים בפריז כאיש ספרות, תקופה שבה פקד את החוג של [[דני דידרו]]. בפריז קישר קונדיאק יחסי ידידות ארוכת ימים גם עם [[רוסו]] שעבד זמן מה כמורה במשפחת אחיו הבכור של קונדיאק בליון. הודות לזהירותו הטבעית ולאיפוקו, יחסיו עם פילוסופים שלא הלכו בתלם, לא פגעו בשמו בפני הממסד.
היה ילד חלש מבחינה פיזית ובעל ראייה לקויה, ולכן התפתחותו האינטלקטואלית הייתה איטית מאוד, עד כדי כך שמספרים כי בגיל 12 עדיין לא ידע לקרוא. ואכן המשפחה החשיבה אותו לבעל [[פיגור שכלי]]. חינוכו התחיל רק בשנות העשרה תחת השגחתו של כומר מקומי. אחר כך, אחרי מות אביו, עבר לגור וללמוד בבית אחיו ז'אן בונו, שנודע כאדון או ה"אבאטה" (אב מנזר) דה מאבלי,בעיר [[ליון]]. הצליח במשך הזמן להשלים את החסר ונשלח בהמשך ללמוד בפריז בסמינר [[סן סולפיס]] וב[[סורבון]]. הוסמך ככומר בשנת [[1740]] ולבש גלימת כומר כל חייו, אך לא שרת בפועל.
 
בוסופפרסומיו שלבאותן דברהשנים החצר המלכותיתהביאו בשנת [[1749]] לבחירתו לחבר ב[[אקדמיה הפרוסית למדעים]]. בשנת [[1758 ]] שלחה אותו החצר המלכותית לפארמה על מנת לחנך את הדוכס היתום, אז בן 7, נכדו של המלך [[לואי החמישה-עשר, מלך צרפת|לואי החמישה-העשר]]
בילה כמה שנים בפריז כאיש ספרות, תקופה שבה פקד את החוג של [[דני דידרו]]. בפריז קישר קונדיאק יחסי ידידות ארוכת ימים גם עם [[רוסו]] שעבד זמן מה כמורה במשפחת אחיו הבכור של קונדיאק בליון.
עבד בתפקיד זה במשך עשור, בשנים [[1768]]-[[1758]].
פרסומיושל קונדיאק באותן השנים הביאו בשנת [[1749]] לבחירתו לחבר ב[[אקדמיה הפרוסית למדעים]] התמנה למורה של הנסיך מפרמה ועבד בתפקיד זה במשך עשור: [[1768]]-[[1758]].
בשובו מאיטליה לפריז בשנת [[1768]], נבחר לאקדמיה הצרפתית. אולםבניגוד עזבלדעה אתהרווחת העירשהשתתף כעבוררק חמשבישיבה שניםאחת של המוסד, ב[[1753]]פקד כשאותו התיישבבאופן באחוזהפעיל שקנהותדיר בכפר,עד עלשנתיים ידלפני בוז'אנסימותו.
אמנם ב[[1753]] הפסיק לגור בפריז והתיישב באחוזה קטנה הקרויה פלוקס, אותה קנה בסביבות בוז'אנסי. את רוב הזמן הקדיש לחשיבה וכתיבה פילוסופית.
 
קונדיאק נפטר באחוזתו בשנת [[1780]].
 
 
 
 
 
 
 
קונדיאק נולד ב[[גרנובל]] במשפחה של משפטנים ובדומה לאחיו הגדול, איש הכמורה והסופר הפוליטי ה"אבאטה" מאבלי, פרש לחיי נזירות (1733-1740) ב[[מנזר]] סן סולפיס בפאריז ונהפך ל"אבאטה" (ראש מנזר) של מירו (Mureau).
התחייבויותיו ככומר היו במידה רבה רשמיות בלבד, ואת רוב חייו, פרט לתקופת היותו מורה בחצר של [[פארמה]], הקדיש קונדיאק להרהורים פילוסופיים.
 
בפריז פקד קונדיאק את החוג של [[דני דידרו]]. קישר יחסי ידידות ארוכת ימים גם עם רוסו שעבד זמן מה
כמורה במשפחת אחיו הבכור של קונדיאק, ז'אן בונו, הידוע כאדון דה מאבלי, ב[[ליון]].
הודות לזהירותו הטבעית ולאיפוקו, יחסיו עם פילוסופים שלא הלכו בתלם, לא פגעו בשמו בפני הממסד.
בוסופ של דבר החצר המלכותית שלחה אותו לפארמה על מנת לחנך את הדוכס היתום, אז בן 7, נכדו של המלך [[לואי החמישה-עשר, מלך צרפת|לואי החמישה-העשר]]
 
ב1768, בשובו באיטליה, נבחר קונדיאק לאקדמיה הצרפתית. בניגוד לדעה הרווחת שהשתתף רק בישיבה אחת של המוסד, פקד אותו האופן פעיל ותדיר עד שנתיים לפני מותו.
את שנותיו האחרונות בילה בישוב אחוזה קטנה הקרויה פלוקס, על יד בוז'אנסי.
הוא נפטר שם ב3 באוגוסט 1780.
 
==ספרים==