מרד הטבק באיראן – הבדלי גרסאות

היו מספר סיבות אשר השפיעו על היקף המרד. הסיבה הראשית הייתה הפגיעה הקשה שפגע זיכיון הטבק בחיי העם, לעומת הזיכיונות הקודמים. לזיכיון הטבק הייתה השפעה ישירה על חיי הסוחרים שפרנסתם נפגעה ממנו, כמו גם פשוטי העם שחששו מעליית מחירי הטבק והסיגריות. בעיתון אח'תר (כוכב) שיצא לאור באיסטנבול, אף נכתב כי כל רווחי הטבק יועברו לידיים בריטיות, והסוחרים האיראנים יאלצו למצוא לעצמם פרנסה חדשה. פגיעה כזו חזקה באוכלוסייה לא הייתה קיימת, לדוגמה, בזיכיון רויטר שכן הוא קיבל את הרשות לנצל אוצרות טבע שעוד לא הופקו ולכן הפגיעה באזרח הפרטי באיראן הייתה מורגשת פחות. סיבה נוספת לעוצמת המרד הייתה נעוצה בחשש של העלמאהעולמא כי דריסת הרגל הבריטית הגסה כל-כך באיראן, תביא להיחלשות מעמדם של אנשי הדת, ולהתרחקות העם מהאסלאם הדתי.

הייחוד של מרד זה היה בכך שהוא התבצע בשיתוף של מספר גורמים באיראן, אשר לא היה להם מכנה משותף. זה לא היה מרד דתי בהכרח, אלא הוא נבע מסיבות רבות - כלכליות, חברתיות, פוליטיות ובינלאומיות. עם זאת, יש לציין כי מובילי המרד כלפי חוץ היו העלמאהעולמא [[שיעה|השיעים]]. הם, בעלי הכוח הדתי במדינה, הצליחו לאגד תחתיהם את כל הגופים השונים.

לייחודיות של מרד הטבק נוסף נדבך חשוב והוא עממיות המרד. אין עוד אף דוגמה להתנגדות כל-כך מקיפה במזרח-התיכון, ואולי בעולם כולו, בה עם שלם מתגייס למען מטרה משותפת ופועל על ידי הפגנות, שביתות והפסקת העישון כדי לבטל את רוע הגזירה שניחתה עליו מידי השלטון. נוסף על-כך, שלא כמו מחאות אחרות בעולם, מרד הטבק החל בצורה יחסית ספונטנית אך מתואמת בכל הערים הגדולות של איראן ולא רק בעיר מסוימת, כפי שקרה עד אז. לכך תרמה רבות הנהגת המרד, העלמאהעולמא, אשר ניצלו את מקום הכינוס הטוב ביותר, המסגד, ובו קראו ליציאה נגד הזיכיון, הסבירו את הפתווא (פסק הלכה) שהוציא שיראזי ועודדו את ההתקוממות כנגד השלטון. השפעת העלמאהעולמא הייתה כה חזקה, עד כי ניתן לראות במספר הפגנות את ההמון לבוש בתכריכים, כסמל להשלמה עם מותו, ומסמן לשלטון שהוא מוכן להלחם על זכויותיו גם במחיר של מוות למען האסלאם.

המרוץ ל[[התמערבות]] איראן שהונהג על ידי מנהיגי איראן, לווה באופן שוטף בידי העלמאהעולמא השיעים, שדאגו להראות את טביעת רגלם בכל פעולה באיראן. אחת התוצאות החשובות ביותר של מרד הטבק, אשר השפיעה על ההיסטוריה האיראנית, היא שיתוף הפעולה הפורה שנוצר בין קבוצות שונות באוכלוסייה, בניצוחה של העלמאהעולמא. הם הבינו כי כל קבוצה כזו מייצגת אינטרסים שונים ועל ידי שיתוף פעולה ביניהם, הם מייצגים את העם על כל זרמיו ויש ברשותם את היכולת לאגד המונים למען מטרה משותפת. את הכוח הגלום בה תגלה התנועה הזו שוב בהתקוממויות שונות בהמשך ההיסטוריה של איראן, והדוגמה הבולטת הראשונה לכך הייתה כבר בראשית המאה העשרים - ב"מהפכה החוקתית".

מרד הטבק לא היה צעד שכוון רק נגד פעולה מסוימת של המשטר האיראני, זה היה עימות ארוך שנים בין העם לבין המדינה, בו העלמאהעולמא ואנשי הדת בכלל באיראן נתנו את הטון, את הכיוון ואת התוצאות אליהן הם רוצים להגיע. זו הייתה הפגנת כוח יוצאת דופן בהיסטוריה של איראן ואולי של העולם כולו - זו הפעם הראשונה בתולדות איראן בה קמה תנועת מחאה בסדר גודל כל-כך גדול אשר מצליחה לשנות דבר שחשוב לה.

את עיקרון שיתוף הפעולה בין כל הגופים תחת שלטון העלמאהעולמא, למדו תושבי איראן ויישמו אותו מאוחר יותר במהפכות נוספות. אולם דווקא המלך, כמו גם המעצמות האירופאיות, לא הבינו את חשיבות העלמאהעולמא בחיים באיראן ולא השכילו לשתף אותם בשלטון בעתיד. חוסר ההבנה הזה הוא שהוביל בשנות השבעים של המאה העשרים להשתלטות השיעים על השלטון באיראן. יש הרואים בתנועות המחאה האיראניות שהחלו מסוף המאה התשע-עשרה את הבסיס להתפתחותה של התנועה הלאומית האיראנית.

אולם, תקופה זו גם הביאה איתה הרבה כעס ותסכול בקרב תושבי איראן. מאותם ניסיונות קידמה סבלו כמעט כל השכבות. הסוחרים שנאלצו להתחרות בסחורה מיובאת וזולה יותר, אנשי הדת שהיו צריכים להתמודד עם השפעות מערביות-נוצריות ועם חדירת מיסיונרים לאיראן. אנשי עסקים ודיפלומטים שהיו צריכים להיפתח לעולם חדש ולהתאים עצמם לסביבת עבודה לא מוכרת וזרה. ולבסוף, העלמאהעולמא, אשר לאורך כל אותה תקופה עמדו על רגליהם האחוריות בניסיון להשאיר בידיהם את כוח האופוזיציה וההתנגדות לשלטון, ולהוביל אחריהם את העם במקביל להתמודדות עם איומים מבחוץ על האסלאם.

נוכח כל אלה, זה היה אך טבעי שבמוקדם או במאוחר יפרוץ מרד עממי בקרב תושבי איראן והכעס, מלווה ברעיונות אידאולוגיים חדשים ייצא החוצה וינסה להשפיע על דרכי השלטון באיראן. העלמאהעולמא היו השכבה בחברה אשר ניצלה את מעמדה, ואת גישתה לכלל האוכלוסייה, על-מנת להרים את נס המרד נגד המשטר, ולאגד תחתיה באופן מפליא את כל שכבות האוכלוסייה כדי ליצור שינוי במדינה.

מרד הטבק יצר שינוי תפיסתי ביכולות של תושבי איראן ופתח פתח לאידאולוגיות חדשות שהביעו את רצונם של תושבי איראן. מכאן ועד להתפתחות חוקה באיראן, ותנועות לאומיות בשלב מאוחר יותר, הדרך הייתה קצרה. העלמאהעולמא, לעומת המשטר האיראני ומעצמות העולם, ידעו לנצל היטב את כוחם והבינו כי בידיהם היכולת לשנות את גזרות הממשל וליצור שינוי במדינה וכך, בסופו של דבר, אף להגיע לשלטון. אין ספק כי מרד הטבק היווה אירוע מכונן ביצירת איראן המודרנית, והוא הניצוץ אשר הצית את להבת הלאומיות האיראנית בקרב תושבי איראן.