מלחמת אנגליה–זנזיבר – הבדלי גרסאות

|כוח שני=2,800 , יאכטה חמושה

|צד שני-אבדות=בערך 500 הרוגים , יאכטה חמושה

המלחמה פרצה לאחר ש[[סולטאן זנזיבר]] [[חמד בין תווויאני]], ששיתף פעולה מרצון עם המנהל הקולוניאלי הבריטי, מת ב-[[25 באוגוסט]] ואחיינו [[חאלד ביןבן בארגשברע'ש]] תפס את השלטון בפועל ב[[הפיכה צבאית]]. כיוון שהבריטים העדיפו מועמד אחר ([[חמוד בין מוחמד]]) שהאמינו כי ישתף אתם פעולה, הם הורו לבארגשלברע'ש להתפטר מתפקידו. בארגשברע'ש סירב ותחת זאת הקים צבא שכלל 2,800 איש ואת ה[[יאכטה]] לשעבר של הסולטאן, "גלזגו", שחומשה. בזמן שכוחותיו של בארגש ביצרו את הארמון, התרכזו חמש ספינות מלחמה של [[הצי המלכותי הבריטי]] בנמל מול הארמון והנחיתו כוחות של [[חיל הנחתים המלכותי]].

למרות שברגע האחרון ניסה הסולטאן לנהל משא ומתן על שלום באמצעות נציג [[ארצות הברית]] באי, פתחו תותחי ספינות הצי המלכותי באש על הארמון בבוקר ה-[[27 באוגוסט]], לאחר שפקע האולטימטום הבריטי בשעה 9:00 בבוקר. כשהחל הארמון להתמוטט סביבו נמלט בארגשברע'ש ל[[קונסוליה]] של [[האימפריה הגרמנית|גרמניה]] שם קיבל [[מקלט מדיני]] והוא חי כגולה ב[[דאר א-סלאם]] עד שנלכד על ידי הבריטים ב-[[1916]]. הוא קיבל רשות מהבריטים להתגורר ב[[מומבסה]] שם מת ב-[[1925]]. ההפגזה הופסקה אחרי 38 דקות שבמהלכן הוטבעה הגלזגו, והעימותנהרסו ארמון בית אל-חוכם וה[[מגדלור]], וארמון [[בית הפלאים]] ניזוק קשות. העימות הקצר קיבל את התואר "המלחמה הקצרה ביותר בהיסטוריה".