השקיה בטפטוף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישור חיצוני |
נטפים |
||
שורה 5:
ההתקדמות הגדולה בשיטת ההשקיה בטפטוף נעשתה לאחר התפתחות השימוש בחומרים [[פלסטיק|פלסטיים]]. שיטת הטיפטוף המודרנית מתבססת על העברת המים דרך [[טפטפה|טפטפות]] המשחררות אותם לקרקע. הזרם הקטן מושג על ידי [[חיכוך]] של המים העוברים במסלול ארוך בטפטפת. הפחתת מהירות הזרימה של המים על ידי החיכוך במסלול ארוך איפשרה להימנע משיחרור המים דרך נקבים זעירים, הנסתמים בקלות.
ההבדל המשמעותי בין צינור עם נקבים לבין טפטפת נובע לא רק ממיעוט סתימות, אלא מחלוקת מים אחידה לאורך השלוחה (צינור הטפטפת) היתרונות מחלוקת המים האחידה רבים: חסכון במים, מתן כמות מים נכונה לכלל הצמחים והחשוב מכולם - יצירת חלקה הומוגנית במועד הקטיף, גודל הפרי ואיכותו - מה שתורם לתשואה גבוהה יותר ואי לכך כדאית יותר.
הטפטפת ושיטת ההשקיה המבוססת עליה הומצאו, יוצרו והופצו על ידי המהנדס הישראלי [[שמחה בלאס]] ובנו ישעיהו בסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ובמחצית הראשונה של [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]], כאשר מערכת ההשקיה הניסיונית הראשונה הותקנה על ידם בשנת [[1959]]. בסוף שנת [[1964]] ייסדו, יחד עם [[קיבוץ]] [[חצרים]] את חברת [[נטפים]], אליה העבירו את כל הפעילות העסקית שלהם בתחום הטפטוף, לרבות אפשרות השימוש ב[[פטנט]]ים שלהם.
כיום מיוצרות מערכות ההשקיה בטפטוף על ידי חברות רבות בעולם, כאשר [[ישראל]] נוטלת חלק מרכזי בפיתוח ובייצור. ההמצאה גרמה ל[[מהפכה]] עולמית בשיטות ההשקיה וה[[דשן|דישון]] ב[[חקלאות]], והובילה לחיסכון במים ולהגדלת היבולים.
| |||