|
|
|
ואנדרבילט, שנולד ב[[ניו בראונסוויק]], [[ניו ג'רזי]], היה ילדו הרביעי של קורנליוס ואנדבילט ובנו הראשון (שלוש אחיותיו הבכורות ביו בנות). ואנדרבילט האב טיפח את בנו מגיל צעיר והכניס אותו לעמדות ניהול בחברות הרכבת שלו. בגיל 41 היה ואנדרבילט נשיא חברת הרכבת של [[סטטן איילנד]] ובהמשך נשיא חברת הרכבת המרכזית של ניו יורק וחברת רכבת נהר הדסון. ב-1887 היה לנשיא חברות הרכבת של דרום [[ימת מישיגן]] ([[טולדו (אוהיו)]] - [[שיקגו]] - [[קליבלנד]] - [[בפאלו]] - ניו יורק) ומרכז מישיגן ודרום [[קנדה]] ([[דטרויט]] - [[אן ארבור]] ו[[דרום אונטריו]]). בכך שלט כ[[מונופול]] על השינוע בצפון-מזרח [[ארצות הברית]]. ב-[[1880]] הקים ואנדרבילט את הכפר ואנדרבילט, מישיגן (בצפון-מערב [[ימת מישיגן]]), עבור עובדיו.
ואנדרבילטבזירה הינוהפוליטית דמותתמך שנויהואנדרבילט במחלוקת עד ימינו. מתנגדי דרכו רואים בו סמל לדובר בוטה וחסר-רסן של הב[[קפיטליזם]] ומשתמשים בהתבטאויות שלו כדוגמה בולטת להלך-הרוח של העשירים המופלגים של התקופה שהיו ברובם בעלי חברות רכבות ובנקאים שכונו "ו[[הברוניםשוק השודדיםחופשי]]". כך למשלכנשאל בתגובהמדוע לטענההוא שהמונופוליזם,מבטל בשלקו חוסררכבת התחרותיות,שלא מונעהיה מןרווחי הציבור שירות איכותי, הגיב במשפטהשיב: "הרכבות לא מנוהלות לשםלטובתו טובתשל "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים --, הן נבנומנוהלות על ידילטובת משקיעים שמצפיםהמחזיקים לקבלבמניות אתואנשים מירבשהשקיעו התשואה."מהונם הואומכספם אףומציפם הרחיבלקבל ואמראחוז שכמנהלהוגן חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיועל אוהשקעתם בנוחותםזו. (נאמר בראיון ל-''Chicago Daily News'' ב-[[9 באוקטובר]] [[1882]])<ref>ראו [http://books.google.co.il/books?id=hV2vXZNVhQ4C&lpg=PA306&ots=MMcpsr0LqW&dq=The%20railroads%20are%20not%20run%20for%20the%20benefit%20of%20the%20dear%20public&pg=PA306#v=onepage&q=The%20railroads%20are%20not%20run%20for%20the%20benefit%20of%20the%20dear%20public&f=false 100 Minds That Made the Market מאת Kenneth L. Fisher] עמוד 306</ref>. מתנגדיו ראו בו כמייצגם של "[[הברונים השודדים]]", כינוי גנאי לעשירים באותה תקופה.
==חיים אישיים==
|
