קו השילוח – הבדלי גרסאות

 

==מתווה ותכנון==

[[שמחה בלאס]] התגייס לתכנון המפעל כבר בתחילת [[מלחמת העצמאות#ההפוגה הראשונה|ההפוגה הראשונה]], ב-[[11 ביוני]] [[1948]]. הרעיון הכללי היה לחבר מקור מים חדש לקטע של [[קו המים הראשון לירושלים]], הקטע שבין [[שער הגיא]] ל[[רוממה]], קטע שהיה כבר בידי כוחות [[צה"ל]].</BR>

באותו זמן התגלה המעבר לירושלים שעקף את לטרון ואיפשר פריצת דרך בורמה. התוכנית הייתה לחבר את מקור המים הקרוב ביותר (שהיה באזור [[חולדה]]) אל קטע קו המים לירושלים שנשאר בידי צה"ל ונותק ממקורותיו. לאזור חולדה הגיע קו מים שהונח בשנת [[1947]] על ידי חברת "מקורות", ואליו זרמו מי קידוחים מאזור [[רחובות]] ו[[נען]]. על פי התכנון, משם יצא את הצינור החדש, בקוטר 12 [[אינץ']], על תוואי דרך בורמה. מחולדה הגיע הצינור עד הכפר [[דיר מוחיסין]] (שנכבש ב[[מבצע נחשון]]) ונמשך עד ראש רכס [[בית סוסין]], שם נבנתה משאבת עזר (בוסטר). משם ירד צינור של עשרה אינץ' בלבד עד לתחנת שער הגיא הקיימת, ומשם בצינור הקיים לירושלים.

 

[[תמונה:David Horan 1948.jpg|שמאל|180px]]

==הנחת הקו והפעלתו==

בתחילת יולי החלו עובדי "מקורות" להניח בחשאי את הקו החלופי המתווה המתוכנן, וכן לבנות את תחנת השאיבה בבית סוסין. על מלאכת הנחת הצינור היו אחראים מאה וחמישים איש המחולקים לארבע קבוצות שעבדו ארבע עשרה שעות ביממה. כאחראי על המבצע מינה לוי אשכול את [[דוד חורן]] מ[[קבוצת השרון]],{{הערה|[http://www.news1.co.il/Archive/001-D-175889-00.html מקורות פותחת מתקן מ-48' ל-3 ימים]}} ועל המבצע פיקד משה רוכל, מהנדס יליד פולין שבזמנו עבד בהנחת הצינורות לקו הנפט מעיראק.{{הערה|דומיניק לאפייר ולארי קולינס, "[[ירושלים, ירושלים]]", עמ' 446}}{{הערה|1=[http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=70592 קו השילוח-צעדת חולדה - יהודה ארדיטי ז"ל]}} הנחת הצינור הושלמה תוך 28 יום בלבד, וב-[[11 באוגוסט]] [[1948]] כבר הגיע הצינור אל תחנת הדחיסה הקיימת בשער הגיא, המים חזרו לזרום לירושלים והמצור נשבר.