רחפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: שנייה\1 |
מ בוט החלפות: כלי שיט, קדמת |
||
שורה 5:
העדות המתועדת הראשונה לרחפת הייתה בשנת [[1716]] על ידי [[עמנואל סוודנבורג]] (Emanuel Swedenborg), מתכנן ו[[פילוסוף]] [[שבדיה|שבדי]]. הרכב שבנה הונע על ידי כוח [[אדם]]. הרכב נראה כמו גוף של [[סירה]] הפוכה עם תא-נהג במרכז.
באמצע שנות השבעים של המאה ה-19, המהנדס הבריטי סר [[ג'ון אייזק תורניקרופט]] (John Isaac Thornycroft) בנה מספר דגמים של כלי
המהנדס הפיני [[טויבו ג' קאריו]] (Toivo J. Kaario), שעבד כמפקח הראשי של ולטיון לנטוקונטהדס (VL), יצרנית מנועי מטוסים, החל לתכנן כלי רכב הנע על כרית אוויר ב-[[1931]]. הוא בנה ובחן את הרכב שלו שכונה "פינטה ליטייה" (pintaliitäjää, גלשן שטח) ורשם עליו פטנטים. הוא נחשב לבונה הראשון של רחפת שימושית, אך הוא לא הצליח לגייס מימון מספיק לבנייה מסחרית של רחפות.
שורה 11:
המהנדס הסובייטי [[ולדימיר לבקוב]] בנה באמצע שנות השלושים כ-20 רחפות מהירות למטרות תקיפה וטורפדו. אב הטיפוס הראשון שלו, L-1, היה פשוט מאוד: שני גופי [[קטמרן]] (מעין קיאק מוארך) קטנים מעץ חוברו זה לזה והונעו בשלושה מנועים. שני [[מנוע סיבובי|מנועי מטוס רדיאליים]] M-11 הותקנו במאוזן על המשטח שחיבר את הקטמרנים ודחפו אוויר מטה ביניהם, ומנוע שלישי הותקן באחורי הרחפת על רגליות ניתנות להסרה, והיקנה לרחפת [[תנע]] קדימה. רחפת מסוג זה, L-5, השיגה מהירות של כ-130 קילומטר לשעה.
במשך השנים, התפתחו הרחפות מכלי לא יעיל לכלי תחבורה לכל דבר. כיום, חלק מהיצרנים חלקם מתייחסים לרחפות כאל כלי
==מערכת ההנעה וההיגוי==
שורה 69:
הרחפת מונעת קדימה בדרך כלל בעזרת מדחף אשר מונע על ידי מנוע .
כאשר המדחף מסתובב נוצר אזור של לחץ נמוך
כדי לגרום לרחפת לפנות ישנן שתי דרכים ; שיטה אחת היא בעזרת מדפים מאחורי המדחף אשר נותנים לאוויר את הזווית הרצויה בעת פגיעתו במדחף , והשיטה השנייה היא הטיית כל המדחף כך שימשך לכיוון הרצוי.
ההבדלים בין דרכים אלו הם שבשיטה הראשונה , אזור היניקה של המדחף נשאר לכיוון קדמת הרחפת דבר אשר משאיר את אזור הלחץ הנמוך באותו מקום ואילו בשיטה השנייה , שבה כל המאוורר מסתובב , אזור הלחץ הנמוך גם הוא מסתובב , דבר אשר יגרום לסיבוב חד יותר ו"זריקה" גבוהה יותר של הרחפת אל עבר חוץ הסיבוב.
|