חוק יסודות המשפט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
לא ברור מה היה טרגי ועל מה המהומה
מ בוט החלפות: פורמלי
שורה 54:
לעומתו, סבר השופט [[מנחם אלון]] כי אל המשפט העברי ניתן לפנות גם במקרה שיש פרשנויות שונות להוראה משפטית, ולא רק במקרה של לאקונה, כדבריו: "הפנייה למערכת המשפט העברי כמקור השראה ראשי וראשון במעלה לפרשנותו של המשפט הישראלי, כאשר פנייה זו נעשית בעיון הראוי והזהירות הדרושה, לפי צורכי השעה ועניינו של החוק, תעניק למשפט הישראלי שורשים היסטוריים משלו, ותפתח [[סינתזה]] זו שבין מערכת המשפט העברית לבין מערכת משפטה של המדינה היהודית".
 
השופט [[אהרן ברק]], שישב אף הוא בדין, סבר לעומתם כי:"אין זה נכון מבחינה פורמאליתפורמלית, ואין זה רצוי מבחינה מהותית, להעמיד את המשפט העברי כמקור פרשני, אליו חייב השופט לפנות, במקום שהוא מתקשה בפירוש החוק. הפניה שכזו, בלא הוראה מפורשת בחוק, אינה עולה בקנה אחד עם מהות הפרשנות, הבאה לפרש מלים וללמוד על כוונה ומטרה מתוך החוק עצמו, על רקע חקיקה הדומה לו, ושאינה משתלבת כלל בהפניה למקור אחר, יהא ערכו הלאומי והתרבותי רב ככל שיהיה".
 
בפסק דין '''קניג נ. כהן''' <ref>ד"נ 40/80 '''קניג נ. כהן''', פ"ד לו (3)701.</ref> חזרו השופטים אלון וברק על גישתם זו, תוך שהשופט אלון מנסה להרחיב את המקרים שבהם חייב השופט לפנות אל המשפט העברי, וברק מנסה לצמצמם.