חציר – הבדלי גרסאות

מיני החציר הנפוצים בישראל הם:

*'''דגניים''': [[חיטה]], [[שעורה]], [[שיבולת שועל]], [[סטריה]], [[עשב רודוס]] {{אנ|Chloris gayana}} ו[[זון (צמח)|זון]]

 

 

איכות החציר נקבעת בעיקר על פי בגרות הצמח בזמן הקציר, סוג הצמח ובהתאם לטיב הכנת חציר ואחסונו.{{הערה|1=יואל לשם, [http://meshek.icba.org.il/makeframe.asp?request=%D7%A6%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%9E%D7%9F&cmd=search&SearchForm=c%3A%5Cinetpub%5Cwwwroot%5Csearch_form.html&OrigSearchForm=Search_form.html&fuzziness=3&autoStopLimit=5000&pageSize=10&autoTermWeight=1&fileConditions=&booleanConditions=&index=*%7Bd7b7f4d60c57b11831d0fe156c38bd02%7D+90s קריטריונים לאימוץ זני חיטה לתחמיץ], משק הבקר והחלב, חוברת 282, נובמבר 1999, עמ' 24-21}} קיימים ויכוחים לגבי המועד המיטבי המדויק של הקציר לגבי הצמחים השונים, אולם מקובל כי השלב שבין תחילת הפריחה ובין השלב בו הגרגרים או הפרי נמצאים בתחילת הבשלתם הוא מועד מתאים לקציר. לאחר הקציר מתחיל שלב ההקמלה בו נשארים הצמחים הקצורים בשדה על מנת שיתייבשו. יש ליבש את החציר לרמה שבה לא יתעפש לאחר הכיבוש ובה בעת, לא להקמילו יתר על המידה שכן אז, חלק ניכר מהעלים יפרדו מהצמח בזמן הגיבוב והכיבוש וערכו התזונתי של החציר ירד.{{הערה|[http://www.falcha.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/nir_vatelem4a.pdf יבול ואיכות שחת גבוהים מתלתן ספי], "ניר ותלם", גיליון מס' 4, פברואר-מרץ 2008 עמ' 17-16}} אחוז החומר היבש המקובל בחציר הוא כ-85%.