ניסן טורוב – הבדלי גרסאות

במהלך לימודיו התקרב טורוב אל ה[[ציונות]] וגדל רצונו [[עלייה לארץ ישראל|לעלות לארץ ישראל]] ולעסוק שם בהוראה. אולם עם סיום לימודיו לימד הוראה במספר מקומות. תחילה התמנה למנהל ומורה בבית הספר לילדי היהודים בעיירה [[ויסוקה ליטובסק]] (Wysokie Litewskie; כיום Vysokaye, בדרום-מערב [[בלארוס]]), עד שהשתקע בעיר [[ורשה]]. שם גם שלח אל עורך עיתון "[[הצפירה]]", [[נחום סוקולוב]], [[תרגום]] לסיפור יהודי-רוסי. סוקולוב התרשם מסגנונו של טורוב והזמין אותו להיות סופר קבוע בעיתון. טורוב החל בכתיבת סיפורים מקוריים בכתב העת "[[הדור (כתב עת)|הדור]]" של [[דוד פרישמן]] וב"[[השילוח (כתב עת)|השילוח]]" "[[הזמן]]", "הקשת" ו"[[ספר השנה]]".

 

 

באותה שנה קיבל טורוב הצעה להיות [[מפקח (חינוך)|מפקח]] ברשת מוסדות החינוך של [[חברת מפיצי השכלה בישראל]] ב[[פטרבורג]] וסביבתה, אך במקביל הוזמן על ידי [[מנחם אוסישקין]] לארץ ישראל כדי להחליף את [[מרדכי קרישבסקי]] (אזרחי) בניהול [[בית הספר לבנות (נווה צדק)|בית הספר לבנות]] מיסוד [[חובבי ציון]] ב[[נווה צדק]] שב[[יפו]], ו[[העלייה השנייה|עלה ארצה]]. בהגיעו אליו באוגוסט [[1907]] יזם טורוב תוכנית לימודים חדשה, שהשתלבה באופן הדרגתי בזו הקיימת. תחילה קבע ישיבות מורים שבועיות כדי לדון בבעיות החינוכיות וההתנהגותיות השונות, ולאחר מכן יזם פעילויות ייחודיות לשיפור הלמידה.

בשנת [[1912]] ייסד טורוב את [[בית המדרש למורות ביפו]] (לימים מכללת לוינסקי לחינוך) והיה מנהלו הראשון.

 

 

בשנת [[1917]], במהלך [[גירוש יפו]], עבר אל משפחת וילקומיץ ב[[ראש פינה]] שב{{ה|גליל}}, שם ייסד בית ספר לילדיהם של גולי יפו ב[[טבריה]] ו[[צפת]]. בשלהי הסתיו של אותה השנה התגנב לוועידת המורים ב[[בן שמן]], ובשל התמהמותו בחזרה נותר בשטח הכיבוש הבריטי, ושם פעל להחייאת החינוך.

בשנת [[1938]] לאחר שנתו השישים, יצא [[ספר יובל|ספר היובל]] לכבודו, "ספר טורוב".

 

 

לאחר מותו ייסד מרכז הסתדרות המורים פרס על שמו (פרס טורוב), הניתן על יצירות ועבודות בתחומי החינוך, הפסיכולוגיה והאמנות.