הבירדס – הבדלי גרסאות

הלהקה פרצה אל הזרם המרכזי, כאשר הקליטה גרסת רוק לשיר של בוב דילן ''Mr. Tambourine Man''. בשנת 1965 השיר הגיע למקום הראשון במצעדי פזמונים בארצות הברית ובריטניה. האלבום של הלהקה באותו שם כלל גרסאות כיסוי לשירי פולק ידועים ושירים מקוריים של להקה, רובם פרי עטו של ג'ין קלארק. האלבום קיבל ביקורות חיוביות שהיללו את החיבור בין הפולק לרוק. כבר באלבום הזה הופיע הצליל האופייני של הבירדס, שאיפיין אותם לאורך רוב הקריירה – צליל מלודי ובהיר של גיטרת [[ריקנבאקר]] עם 12 מיתרים שבה ניגן מקגווין.

 

 

בשנת 1966 הבירדס החלו להרחיב את האופקים הסגנוניים שלהם והוציאו את השיר ''Eight Miles High'' (בגובה שמונה מייל), אשר נחשב לאחד השירים שייסדו את סגנון הרוק הפסיכדלי. השיר סיפר על חוויות של טיסה, אך בגלל הצליל יוצא הדופן ובגלל השימוש במילה ''high'', שפירושה "[[:wikt:מסטול|מסטול]]" בסלנג אנגלי, השיר נתפס כשיר על סמים, ונאסר להשמעה בתחנות רדיו בארצות הברית. סולו הגיטרה המתפתל והמאולתר בשיר מושפע מאלתורי סקסופון של [[ג'ון קולטריין]] והיו גם מבקרים שהשוו אותו למוזיקה הודית. האלבום הבא של הלהקה, שכלל את ''Eight Miles High'', נקרא ''Fifth Dimension''. הוא הגיע רק למקום ה־24 במצעד הפזמונים האמריקאי, אך שירים מתוכו התחבבו על המעריצים הנאמנים של הבירדס, ובוצעו בהופעות של הלהקה במשך שנים לאחר יציאתו.