פולק מאנז'ו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 39:
לאחר שסוכמו פרטי העסקה, פרש פולק מתפקידו כרוזן, העבירו לבנו גודפרואה ויצא לירושלים, שם נשא את מליסנדה ב-[[2 ביוני]] [[1129]]. המלך בלדווין מצידו, חיזק לבסוף את מעמדה של בתו בממלכה כאשר הכריז עליה כאפוטרופוסית היחידה של בנה, [[בלדווין השלישי, מלך ירושלים|בלדווין השלישי]], שפולק היה אביו.
פולק ומליסנדה ירשו יחדיו את כיסאו של בלדווין עם מותו בשנת 1131. מיד עם עלייתו לשלטון לקח לעצמו פולק את עיקר תפקיד המלוכה, כשהוא מנשל באופן מסוים את אשתו מתפקידים אלו. הוא ביכר את אנשי שלומו מאנז'ו על פני האצילים המקומיים, וכשהעניק להם משרות בחצרו עורר עליו את זעמם של הצלבנים המקוריים. שאר [[המדינות הצלבניות]] שמצפון לממלכת ירושלים חששו פן ינסה פולק
אחותה של מליסנדה, [[אליס מאנטיוכיה]], שהוגלתה מהנסיכות בידי אביה, שבה לשלוט ב[[נסיכות אנטיוכיה|אנטיוכיה]] לאחר מותו של בלדווין. בשנת [[1132]] איחדה את כוחותיה עם [[פון, רוזן טריפולי|פון]], [[רוזנות טריפולי|רוזן טריפולי]] ועם [[ז'וסלין השני מאדסה|ז'וסלין השני]], [[רוזנות אדסה|רוזן אדסה]], ומנעה את מסעו של פולק, שהיה באופן רשמי העוצר של נסיכות אנטיוכיה, אל המדינות. צבאותיהם של פולק ופון ניהלו סדרת קרבות קצרה, ובסופה נחתם חוזה שלום בין המדינות ואליס הוגלתה בשנית.
מלבד ההתנגדות הנוצרית
פולק, שזיהה את הפוטנציאל ההרסני הגלום בקרבתו של הוגו לירושלים, החליט לסלקו מהממלכה, ובשנת [[1134]] האשים אותו בניאוף עם המלכה. כתגובה להאשמות השקריות פתח הוגו במרד, נמלט ליפו ואיחד כוחותיו עם הצבא המצרי ב[[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]]. הוא הצליח להביס את הצבא ששלח המלך כדי לעצרו, אך הבין כי לא יוכל להמשיך ולהחזיק מעמד מול המלך החזק. לאור בקשתה של מליסנדה, התערב הפטריארך של ירושלים בסכסוך הממלכתי ושכנע את הוגו לקבל עליו את גזר הדין המתחשב שגזר עליו המלך -
זמן
===חיזוק גבולות הממלכה===
|