האסכולה הוונציאנית (מוזיקה) – הבדלי גרסאות

עוד גורם, אולי החשוב מכולם, היה קיומה של [[בזיליקת סן מרקו]] המפוארת של ונציה, על חללה הפנימי היחיד במינו ביציעי ה[[מקהלה]] שלו, המוצבים זה מול זה. ה[[אדריכלות]] המרווחת של הבזיליקה חייבה פיתוח סגנון מוזיקלי, שינצל את אפקט ההד בצורה הטובה ביתר, במקום לחפש דרכים לבטל אותו. כך פותח סגנון הפוליכוראליות הוונציאני, הסגנון האנטיפונאליה[[אנטיפון|אנטיפונאלי]] המפואר, המציב קבוצות [[זמר|זמרים]] ונגנים להשמיע את תפקידיהם לפעמים אלה מול אלה ולפעמים יחדיו, מאוחדים בצליל ה[[עוגב]]. ה[[מלחין]] הראשון שפרסם אפקט זה היה [[אדריאן וילארט]], שהתמנה ל[[מאסטרו די קאפלה]] בסן מרקו בשנת 1527 ונשאר בתפקיד זה עד מותו בשנת 1562. [[ג'וזפו צארלינו]], אחד הכותבים רבי ההשפעה בעולם המוזיקה של דורו, כינה את וילארט "[[פיתגורס]] החדש", והשפעתו של וילארט חדרה לעומק, לא רק כמלחין אלא גם כ[[מורה]], הואיל ורוב הוונציאנים שבאו אחריו היו תלמידיו.