האסטרטגיה הפביאנית – הבדלי גרסאות

המלחמה הפונית השנייה נפתחה בשנת 218 לפנה"ס ב[[פרשת סגונטום]]. לאחר מכן פלש חניבעל אל איטליה דרך [[הרי האלפים]], הביס את רומא בקרבות [[קרב טיקינוס|טיקינוס]] ו[[קרב טרביה|טרביה]] ובשנה שלאחר מכן ב[[קרב טראסימיני]], אבדות הרומאים בשלושת הקרבות האלו הגיעו לכמעט 100,000 חיילים. כנהוג ברומא בשעות חרום מעין אלה, הוחלט על מינוי [[דיקטטור (רומא העתיקה)|דיקטטור]] לניהול המלחמה, לתפקיד הדיקטטור התמנה פאביוס מאקסימוס, אחד מזקני המצביאים הרומאיים, ואיתו נתמנה ה[[מאגיסטר אקוויטום]] שלו, [[מארקוס מינוקיוס רופוס]].

שיטתו של פאביוס מאקסימוס היטה נקיטת מלחמת התשה. הוא סבר כי לחניבעל אין מספיק כוח אדם, אמצעים ואספקה כדי להמשיך את המלחמה באיטליה לאורך זמן. כוחו של חניבעל באיטליה התבסס עת תמיכתם של השבטים האיטלקיים והוא היה זקוק לבעלי ברית כדי להביס את רומא. בשנת 217 לפנה"ס הצטרפו אל רק השבטים הגאלים מעמק הפו ולרומא היה יתרון משמעותי בכוח אדם. יתרונה של רומא, אליבא דפאביוס, לא יבוא לידי ביטוי בקרב מכריע בו יכול חניבעל לנצל את גאונותו האסטרטגית ולצמצם את כוחה של רומא במהירות, יתרונה של רומא ינוצל יותר אם תימנע מקרב מכריע כנגד חניבעל. פאביוס סבר כי אם חניבעל לא ינצח בקרבות גדולים, הוא לא יוכל להשיג את תמיכתן של בעלות הברית של רומא, ובכך ישמר יתרונה הגדול של רומא בכוח אדם.

לאסטרטגיה הפביאנות קמו מתנגדים רבים ברומא, ביניהם הסגן של פאביוס, מינוקיוס רופוס. האסטרטגיה הפביאנית הייתה זרה למנטליות הרומאית ששאפה לסיים את המלחמה בכמה קרבות גדולים ובמהירות, פאביוס לא הציע פתרון מהיר, להיפך האסטרטגיה שלו נתפסה כלא מביאה תוצאות ממשיות. בנוסף, היו שטענו כי האסטרטגיה הפביאנית לא כדאית מבחינה כלכלית. כדי לפרנס את צבאו, בזז חניבעל שדות, ערים ובסיסים רומיים, פאביוס לא מנע זאת מחניבעל. יתר על כן, האסטרטגיה הפביאנית נתפסה כפחדנית, היו שחשבו כי פאביוס לא מעז לצאת לקרב הכרעה כנגד חניבעל.

המתנגדים והלועגים לפאביוס הלכו ורבו לכל אורך תקופת הדיקטטורה שלו, רבים בזו לו וכינו אותו בכינויי גנאי כגון: "רבו של חניבעל" ו"קונטאטור"- מתמהמה. חניבעל עצמו, שהבין את החשיבה ההגיונית שמאחורי האסטרטגיה הפביאנית, לא בזז את שדותיו הפרטיים של פאביוס כשעבר לידם, כדי להציג אותו כבוגד. נקודת השבר הייתה בסתיו, חניבעל נסע לאפוליה כדי להעביר שם את החורף ובשל טעות של מורה הדרך שלו נקלע בעמק צר כאשר המעברים היו בידי פאביוס. חניבעל השתמש בתחבולה חדשנית, הוא לקח 2,000 שוורים מן השלל, קשר להם חבילת חציר בין הקרניים, הבעיר אותן והוליך אתם על ההרים.

ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]]ים של שנת 216 לפנה"ס, [[גאיוס טרנטיוס וארו]] ו[[לוקיוס אמיליוס פאולוס]], החליטו לצאת לקרב מכריע נגד חניבעל, וספגו תבוסה מוחצת ב[[קרב קאנאי]]. בקרב זה נהרגו עשרות אלפי רומאים, ביניהם הקונסול פאולוס. לאחר הקרב, בשל מצב החרום, חזר פאביוס לנהל את רומא ולשקם אותה ממצב השפל אליו הגיעה. לאחר הקרב חדרה התודעה כי קרב מכריע לא יביא תועלת לרומאים אלא להיפך, ישרת את חניבעל. מעתה האסטרטגיה הפביאנית לא נתפסה כאסטרטגיה שגויה ולא מועילה אלא כשיטה הנכונה שבה יש לנקוט כדי להביס את חניבעל, כינוי הגנאי "קונטטור" שהוענק לפאביוס מאקסימוס הפך לתואר של כבוד.

בסוף שנת [[206 לפנה"ס]] חזר [[פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס]] מספרד כמנצח, ונבחר לקונסול של שנת [[205 לפנה"ס]], המצביא הצעיר שזכה לאהדה רבה בעם רצה להעביר את המלחמה לאפריקה ולתקוף את הקרתגים במולדתם. אף על פי שמרבית הרומאים תמכו בתוכנית זאת, קמו לה גם מתנגדים רבים ובראשם פאביוס מאקסימוס. אחת הסיבות בגינם התנגד פאביוס למסע ההתקפה של סקיפיו היא מכיוון שמסע התקפה זה ביטל, למעשה, את האסטרטגיה הפביאנית. סקיפיו לא חשש מהתמודדות ישירה עם חניבעל ואף העמיד את עצמו המצב בו היה יכול חניבעל, שחזר בשל מסע התקפה זה ל[[אפריקה]], לכפות אותו לקרב מכריע הלא הוא [[קרב זאמה]]. פאביוס היה מבוגר מאוד באותו הזמן וקולו נשמע פחות בפוליטיקה הרומאית, ועל כן העם בחר בסקיפיו שפלש לאפריקה ונלחם כנגד חניבעל.