אם קריאה – הבדלי גרסאות

ככל הנראה, בעברית הקדומה - עוד לפני ה[[עברית מקראית|עברית המקראית]] - נהגו לכתוב ב[[כתיב עברי|כתיב העברי]] רק את ההגאים שנשמעו, בדומה לצורת הכתיב הכנעני. היה זה כתיב שבו [[עיצור|עיצורים]] בלבד, ולאללא היו בו אימותאמות קריאה וגם לא סימנים אחרים לסימון [[תנועה (פונולוגיה)|התנועות]] ([[ניקוד]]). כך למשל המיליםהמלים '''שבר''', '''שיבּר''', '''שביר''', '''שבְרה''', '''שובר''' ו'''שבוּר''' נכתבו באותה דרך - '''שבר''', כלומר נכתבו העיצורים בלבד.

צורת כתיבה זו הייתההיתה מסובכת עבור הקוראים, שנדרשו למאמץ גדול כדי לדעת כיצד בדיוק לקרוא את המיליםהמלים. לכן, כבר בדורות קדומים, החלו להשתמש בארבע האותיות [[א]][[ה]][[ו]]"[[י]] גם כסימנים לתנועות מסוימות. אותיות אלה שימשו בעבר (ועודן משמשות) כעיצורים, אולם ככל הנראה חל בשלב מסוים תהליך שבו מבטאן של אותיות אלו היטשטש בתנאים ידועים (כגון במקרים של [[כיווץ דיפתונג]]) בדיבור. בכתיבה הן נשארו והחלו לקרוא אותן כאימותכאמות קריאה. למשל, ככל הנראה [[הגייה|נהגתה]] בעבר המילההמלה יוֹם כ-[yawm], ולאחר שהדיפתונג [aw] התכווץ והפך לתנועת o ארוכה, נשארה האות ו' לשמש כאם קריאה עבור תנועת o ארוכה. משערים שהתהליך חל קודם באותיות ו', י' (בעקבות כיווצי הדיפתונגים iy, ay, aw, ow, uw לתנועות ארוכות מקבילות) ורק בשלב מאוחר יותר באותיות א', ה' (בעקבות היחלשות ה[[עיצורים סדקיים|עיצורים הסדקיים]] {{יפא|[ʔ]}} ו-[h]), ומשום כך האותיות ו', י' משמשות כל אחת כאם קריאה לתנועות מסוימות (ו' ל[[חולם]] ול[[שורוק]], י' ל[[חיריק]] ול[[צירה]] מלא), והאותיות א', ה' משמשות כאם תנועה לתנועות רבות (הרבה, שלמה, מלכה; ראשון, ראשית, ראש).

ב[[תקופת בית שני]] התרחב השימוש באימותבאמות הקריאה (אהו"י), ובתקופה זו הרבו להשתמש ב[[כתיב מלא|כתיב המלא]]. בתעודות מימי בית שני, כמו [[המגילות הגנוזות]] או [[איגרות בר כוכבא]], מוצאים לפעמים צורת כתיב שנקראת כתיב מלא שבמלא. בצורה זו הוכנסו אימותאמות קריאה גם במקומות בהן אנו לא נוהגים אנו להכניס אימותאמות קריאה בימינו. ניתן למצוא מיליםמלים כמו '''לוא''' (=לא), '''כיא''' (=כיא), ו'''בקוראכה''' (=בקראך). ב[[לשון חז"ל]] כבר החלו להתגבש כללים אחידים יותר לשימוש באימותבאמות קריאה, אם כי במיליםבמלים הנפוצות בתנ"ך עדיין יש נטייה להשתמש בכתיב המקראי שלהן. בתקופת [[המסורה]] כנראה כבר הורגש שאימותשאמות הקריאה אינן מספיקותעונות על הצורך למסירתבמסירת המידע המלא על אופן הגייתה של המילההמלה, ולכן פותחו סימני ה[[ניקוד]], המשמשים עד היום בצד אימותאמות הקריאה.