|
שן טה פוגשת טייס מובטל, וַנג סוּן והיא מתאהבת בו אחרי שהיא מונעת ממנו לתלות את עצמו. אבל ונג סון לא מחזיר רגש לשן טה אלא פשוט מנצל אותה ולוקח ממנה כסף. שן טה נכנסת ממנו להריון אחרי זמן קצר.
לבסוף שומע אחד הפועלים את שן טה בוכה אבל כשהוא נכנס נמצא שם רק שואי טה. הפועל דורש לדעת מה קרה לשן טה וכאשר אינו יכול להוכיח איפה היא נלקח שואי טה לבית המשפט בטענה שהסתיר, או אפילו, רצח את דודניתו. אנשי העיר גם מגלים צרור בגדים של שן טה מתחת לשולחן של שואי טה, מה שגורם להם לחשוד עוד יותר. במהלך המשפט מופיעים האלים בבגדי שופטים ושואי טה אומר שהוא יתוודה אם האולם יהיה ריק מלבד השופטים. אחרי שאנשי העיר יצאו מגלה שואי טה את עצמו לאלים שנתקלים בבעיה שהתערבותם האלוהית, האקראית כביכול, גרמה. הם יצרו נסיבות בלתי אפשריות עבור אלה שרצו לחיות חיי טוב '''הנפש הטובה מסצ'ואן''' (ב[[אנגלית]]: ''' The Good Person of Szechwan''', ב[[גרמנית]]: '''Der gute Mensch von Sezuan''' הוא מחזה שנכתב על ידי [[ברטולד ברכט]] בשיתוף עם [[מרגרטה שטפין]] (Margarete Steffin) ו[[רות ברלאו]] <ref>Willett (1967, 50-1).</ref>. התחילו לכתוב את המחזה ב- [[1938]] אבל הוא הושלם רק ב- [[1943]] כשהמחבר היה בגלות ב[[ארצות הברית]]. הוא בוצע לראשונה ב- 1943 ב Schauspielhaus Zürich ב[[שווייץ]] עם מוזקה ושירים מאת הלחין השוויצרי הולדרייך גאורג פרי (Huldreich Georg Früh) <ref>Willett (1967, 51).</ref>. הגרסה המוכרת יותר היום היא המוזיקה לשירים מאת [[פאול דסאו]] שנכתבה בשנים [[1947]]-{{כ}}[[1948]] וקיבלה את אישורו של ברכט. המחזה הוא דוגמה ל[[דרמה הלא אריסטוטלית]] של ברכט, צורה דרמטית המתעתדת להיות מוצגת בשיטות של [[תיאטרון אפי]]. המחזה הוא [[משל]] הממוקם ב[[סין]] בעיר [[סצ'ואן]]{{הערה|נראה שברכט נעשה מודע לכך שסצ'ואן הייתה למעשה מחוז בכתיבת כמה טיוטות של המחזה. (הן נוספו על ידי וילט 1994 (Willet). בגרסה שהוצאה לאור על ידי Suhrkamp כתוב בירת סצ'ואן, למרות שאין כל פרט המרמז שהעלילה התרחשה ב[[צ'נגדו]]. בנטלי הכניס לראשונה את הכתיב Setzuan כתעתיק של הגרמנית Sezuan (הוא הגן על קביעתו בהקדמה שכתב להדפסת 1999.}}.
== מוטיבים ==
ברכט תכנן לקרוא למחזה, במקור, '''תוצרת האהבה''' (Die Ware Liebe) כשהוא מתכוון לאהבה כסחורה. שם זה היה משחק מלים בגרמנית על אהבה אמיתית (Die wahre Liebe) שמבטאים אותו באותה צורה <ref>Willett (1967, 51) and Thomson & Sacks (1994, 121).</ref>.
המחזה עוקב אחרי זונה צעירה, שֶן טֶה במאבקה לנהל חיים טובים, חיוביים (על פי מושגי המוסר הנלמדים מהאלים ושחבריה אזרחי סצ'ואן משלמים מס שפתיים, בלי להרשות לעצמה להיות מנוצלת ונדרכת על ידי אלה שמקבלים אותה ולעתים תכופות יותר מנצלים את טוב לבה. מתברר ששכניה וחבריה הם כל כך ברוטליים במילוי הבטן שלהם עד ששן טה נאלצת להמציא [[אלטר אגו]] כדי להגן על עצמה. דודן ששמו שואי טָה נעשה מגן קר וקפדן של האינטרסים של טֶה. המוטיב של טוּב איכותני (הנראה פשוט כל כך בשם המחזה) נעשה לא יציב על ידי יישומו לשני המינים.
ענינו של ברכט ב[[מטריאליזם היסטורי]] ברור מהגדרת המחזה כמוסר עכשווי ו[[אלטרואיזם]] במונחים חברתיים וכלכליים. האלטרואיזם של שן מתנגש עם האתוס ה[[קפטיליזם|קפיטליסטי]] של שואי טה של ניצול. המחזה רומז על כך ש[[בסיס ומבנה על|שיטות כלכליות קובעות את מוסריותה של החברה]].
== סיכום העלילה ==
המחזה פותח כשוַנג, מוכר המים, מסביר לקהל שהוא נמצא בפאתי העיר וממתין להופעה של כמה אלים חשובים שהתנבאו על בואם. האלים מגיעים תוך זמן קצר ומבקשים מונג למצוא עבורם מקלט ללילה. הם עייפים אחרי מסע ארוך בחיפוש אחרי אאנשים טובים שחיים עדיין על פי העקרונות, שהם האלים, נתנו לבני האדם. במקום זאת הם מצאו רק חמדנות, רוע, חוסר יושר ואנוכיות. אותו דבר חל גם לגבי סצ'ואן. אף אחד לא מזמין אותם להיכנס, לאף אחד אין זמן או אמצעים לדאוג לאחרים. לאף אחד מלבד הזונה הענייה שן טה שהחסד הטהור הטבוע בה אינו מאפשר לה להשיב ריקם את פני המבקש. שן טה הלכה ללקוח אבל, במקום זאת, החליטה לעזור להם למרות שהייתה זקוקה לכסף כדי לשלם שכר דירה. ונג בורח מפני המהוללים ומשאיר את אסל המים שלו מאחור.
שן טה באה על שכרה בשל הסברת הפנים שלה והאלים רואים זאת כסימן מובהק של טוּב. הם נותנים לה כסף והיא קונה חנות [[טבק]]. הם רואים בזה מתנה ומבחן: האם תוכל שן טה לשמור על הטוב שבה עם האמצעים החדשים שניתנו לה, למרות שהם קטנים. אם היא תצליח יחזור אמונם של האלים באנושות. למרות שבהתחלה עומדת שן טה בציפיותיהם של האלים הרי תוך זמן לא רב הופכת החנות שלה לבית מחסה לא מסודר, צפוף יתר על המידה שמושך פשע והשגחה משטרתית. במובן מסוי נכשלת שן טה במבחן משום שהיא נאלצ להכניס את הדודן המומצא שואי טה כמשגיח ומגן על האינטרסים שלה. שן טה לובשת תלבושת גברית, מסכה ומשנה את קולה לקול גברי חזק כדי ללבוש את דמותו של שואי טה. שואי טה מגיע לחנות ומסביר בקור רוח שדודניתו חייבת לצאת העירה למסע קניות. הוא מסלק את הממתינים ומחזיק את הסגר לחנות.
בהתחלה מופיעה שן טה בדמותו של שואי טה רק במצבים נואשים אבל ככל שהמחזה מתפתח היא לא יכולה עוד לעמוד בבקשות שמופנות אליה והיא מוכרעת על ידי ההבטחות שהיא מבטיחה לאחרים. לכן היא חייבת לקרוא לשואי טן למשך תקופות ארוכות יותר עד שלבסוף נדמה שאישיותה האמתית נעלמת בקפדנות והחומרה של הדודן שלה. בעוד שן טה היא רכה, רחומה ופגיעה הרי שואי טה הוא נטול רגשות ופרגמטי, אפילו מרושע. נראה שרק שואי טה יכול לשרוד בעולם בו הם חיים. תוך זמן קצר להפליא הוא הפך את חנות הטבק הצנועה שלה לבית חרושת לטבק שבו יש פועלים רבים.
שן טה פוגשת טייס מובטל, וַנג סוּן והיא מתאהבת בו אחרי שהיא עוצרת מבעדו לתלות את עצמו. אבל ונג סון לא מחזיר רגש לשן טה אלא פשוט מנצל אותה ולוקח ממנה כסף. שן טה נכנסת ממנו להריון אחרי זמן קצר.
לבסוף שומע אחד הפועלים את שן טה בוכה אבל כשהוא נכנס נמצא שם רק שואי טה. הפועל דורש לדעת מה קרה לשן טה וכאשר אינו יכול להוכיח איפה היא נלקח שואי טה לבית המשפט בטענה שהסתיר, או אפילו, רצח את דודניתו. אנשי העיר גם מגלים צרור בגדים של שן טה מתחת לשולחן של שואי טה, מה שגורם להם לחשוד עוד יותר. במהלך המשפט מופיעים האלים בבגדי שופטים ושואי טה אומר שהוא יתוודה אם האום יהיה ריק מלבד השופטים. אחרי שאנשי העיר יצאו מגלה שואי טה את עצמו לאלים שנתקלים בבעיה שהתערבותם האלוהית, האקראית כביכול, גרמה. הם יצרו נסיבות בלתי אפשריות עבור אלה שרצו לחיות חיי טוב.
בסוף המחזה, אחרי [[דאוס אקס מכינה]] מהיר ו[[אירוניה|אירוני]] משליך המספר את האחריות על מציאת פתרון לבעיה המועלית במחזה על הקהל. הצופה במחזה צריך להבין איך אדם טוב יכול להגיע לסוף טוב בעולם, שבמהותו, אינו טוב. המחזה מסתמך על אפשרויות [[דיאלקטיקה|דיאלקטיות]] של בעיה זו ועל ההנחה שהצופה יראה שהמבנה הנוכחי של החברה חייב להשתנות כדי לפתור את הבעיה המועלית.
== המחזה בעברית ==
בארץ הוצג המחזה ב[[הבימה]] בשנת [[1977]] בבימויו של [[דוד לוין]] ובתרגומו של [[שמעון זנדבנק]]. ב- [1988]] הוצג המחזה שוב בהבימה בשיתוף [[תיאטרון באר שבע|התיאטרון העירוני באר-שבע]]. המעבד והבמאי היה [[יורי לובימוב]]. ההצגה הוצגה 60 פעמים. מהשחקנית הראשית הייתה [[ליאת גורן]]<ref>[http://www.habima.co.il/show_item.asp?itemId=1642&levelId=63141&itemType=0&template=32 הנפש הטובה מסצ'ואן (בשיתוף התיאטרון העירוני באר-שבע)]</ref>. ב- [[2008]] עלה המחזה בתיאטרון הקאמרי]] בבימויו של [[אודי בן משה]] השחקנית הראשית [[אולה שור סלקטר]] והמלחינה [[קרן פלס]]. הפקה זו זכתה בשבחים רבים והייתה מועמדת ל- 11 מועמדויות לטקס פרסי התיאטרון שנערך באפריל [[2009]].
== לקריאה נוספת ==
<div style="direction: ltr;">
| 