הבחירות לכנסת השלישית – הבדלי גרסאות

| מנדטים12 לפני = 1

| מספר הקולות12 = 9,791

 

| רהמ לפני הבחירות = [[משה שרת]]

[[מפ"ם]] התפצלה, כאשר [[משה סנה]], אשר ייצג את הפלג השמאלי במפלגה, הצטרף ל[[מק"י]], והפלג הימני הקים מפלגה בשם [[אחדות העבודה - פועלי ציון]] אשר רצה בבחירות אלו בצורה עצמאית. אחדות העבודה הצליחה אף היא לסחוף קהל במסריה האקטיביסטיים. [[יגאל אלון]], אשר שב מלימודיו ב[[אנגליה]] והצטרף אל הקלחת הפוליטית, עמד אף הוא בראש אסיפות שבהן נאספו אלפי אנשים, ודרש "מדיניות אקטיבית של שלום וטקטיקה אקטיבית של הצבא". אחדות העבודה טענה שבחיבורה עם הציונים הכלליים, ויתרה מפא"י על ההגמוניה הפועלית וטענו שאחדות העבודה תחזיר את מפא"י למדיניות הנכונה. בו בזמן תקפו את הגישה המדינית של שרת, האשימו אותו בפשרנות יתר וקראו לאקטיביזם.

 

 

לבחירות אלו קדמו הבחירות ל[[ההסתדרות|הסתדרות]] שהתקיימו בחודש מאי. בבחירות אלו שמרה מפא"י על רוב סולידי של כ-58%, ומתחרותיה במחנה הפועלי, [[אחדות העבודה - פועלי ציון]] ו[[מפ"ם]], ירדו במעט.

 

{| width="90%" border dir="ltr"

|-

| align="center" dir="rtl" |

ירידת כוחם של מפא"י ושל הציונים הכלליים חייבה פניה למפלגה נוספת לשם הרכבת קואליציה מאוזנת. מכיוון ש[[תנועת החרות]] נפסלה על ידי בן-גוריון, הוגה הסיסמה "[[בלי חרות ובלי מק"י]]", התנהל המשא ומתן עם [[אחדות העבודה - פועלי ציון]] ו[[מפ"ם]]. המשא ומתן היה מסובך בשל הצורך להיענות הן לדרישות הדתיים, הן לדרישות הציונים הכלליים והפרוגרסיבים, והן לדרישות מפלגות השמאל. סיבוך נוסף היה מעמדו של [[משה שרת]] אשר עמד בראש רשימת מפא"י.

 

 

==קישורים חיצוניים==