יואל לרנר (זמר) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ ←ביוגרפיה: המבוסס על ספרו של יהודה אטלס בשם זה |
||
שורה 7:
לאחר שחרורו מהצבא, השתתף בערב משירי [[חיים חפר]] וב[[תוכנית רדיו|תוכניות רדיו]] ו[[תוכנית טלוויזיה|טלוויזיה]] שונות. ב-[[1980]] השתתף כ[[גיטריסט]] וזמר במופע "קוראים לזה אושר" עם [[יהונתן גפן]] ו[[אסתר שמיר]], וכן בתקליט "המעיל" של יהונתן גפן. ב-[[1982]] הקים יחד עם המוזיקאי [[אבנר קנר]] והזמרת [[מזי כהן]] את ההרכב [[פרמיירה (להקה)|פרמיירה]]. בתקליט שיצא תחת אותו שם היו בין השאר השירים "אם זו אהבה", "חמש בבוקר עוזבת" ו"הייתי מלך". באותה תקופה כתב יחד עם קנר את השירים "תנו לגדול בשקט" ("אפונה וגזר") ו"חורף" ל[[גידי גוב]].
לאחר "פרמיירה" הופיע במשך שנתיים עם הזמרת [[נורית גלרון]], בעיקר בקיבוצים ומת"נסים, כשהוא מלווה אותה בגיטרה, בפסנתר ובשירה. באותה תקופה השתתף כזמר וגיטריסט אקוסטי באלבומים רבים, ביניהם "[[חמוש במשקפיים]]" של [[אריק איינשטיין]], "והילד הזה הוא אני" של [[יהודה אטלס]] (המבוסס על ספרו של [[יהודה אטלס]] [[והילד הזה הוא אני|בשם זה]]), "מאה שירים ראשונים", "התכוונות" של [[יוני רכטר]], ו"שירים באמצע הלילה" של נורית גלרון. בנוסף, כתב ל[[אריק סיני]] את השירים "היי גלית", "אהבה של שני זרים" ו"בת 17" עם [[יצחק קלפטר]].
בשנת [[1984]] הקים את להקת [[הסיקסטיז]] יחד עם [[מוטי דיכנה]], [[שלמה חממי]] ו[[שלמה מזרחי]], איתה הוא מופיע עד היום עם שירי [[שנות ה-60]]. באותה שנה השתתף כזמר בהצגת [[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]] "בית ספר לריקודים", אשר כללה טקסטים ומוזיקה של [[נתן זך]] ו[[סשה ארגוב]], יחד עם הזמרת [[דפנה ארמוני]] ושחקנים אחרים.
| |||