שנדור פרנצי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←ביוגרפיה: הגהה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
== ביוגרפיה ==
שורה 7:
כתוצאה מעבודתו כ[[פסיכיאטר]] הגיע פרנצי למסקנה שדיווחיהם של מטופלים שלו על [[התעללות מינית בילדים|התעללות מינית]] שחוו בהיותם [[ילדות|ילדים]], הם אמיתיים, לאחר אימות הדיווחים הללו עם מטופלים אחרים ב[[משפחה]]. זו הייתה סיבה עיקרית למחלוקת שהתגלעה בסופו של דבר בין פרנצי לזיגמונד פרויד.
לפני הגיעו למסקנה זו, נודע פרנצי כפסיכואנליטיקאי בשל עבודתו עם המטופלים הקשים ביותר ובשל פיתוח ה[[תאוריה]] של התערבות אקטיבית יותר מהמקובל בפרקטיקה הפסיכואנליטית. במהלך [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] ביקר פרנצי את השיטה הקלאסית של פרויד באשר לפרשנות
בשנים [[1918]] - [[1919]] היה פרנצי [[נשיא (ארגון)|נשיא]] החברה הבינלאומית לפסיכואנליזה.
שורה 17:
בניגוד ל[[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדתו]] של פרויד אודות התנזרות טיפולית, פרנצי דגל בלקיחת תפקיד פעיל יותר על ידי המטפל. לדוגמה, במקום הפסיביות היחסית של האנליטיקאי, אשר מקשיב ומעודד את המטופל לקדם את האסוציאציות החופשיות שלו, נהג פרנצי לצמצם תגובות מסוימות, מילוליות ולא-מילוליות כאחד, על מנת לאפשר ל[[מחשבה|מחשבות]] ול[[רגש]]ות המודחקים של המטופל להגיח החוצה. פרנצי תיאר [[חקר מקרה]] בו השתמש בסוג של הפעלה [[התנהגות]]ית, נדירה ביותר בטיפול הפסיכואנליטי באותם הימים, כאשר ביקש מ[[זמרת]] [[אופרה]] עם חרדת ביצוע "להופיע" במהלך טיפול, ובדרך זו להיאבק ב[[פחד]]ים שלה.
=== אמפתיה קלינית בפסיכואנליזה ===
פרנצי האמין, שהתגובה האמפתית במהלך פסיכותרפיה, היא הבסיס של האינטראקציה הקלינית. הוא ביסס את התערבותו על התגובה לחוויה הסובייקטיבית של המטופל. אם הגישה המסורתית יותר הייתה שלאנליטיקאי יש תפקיד של רופא, הנותן טיפול לחולה בהתבסס על השיפוט הדיאגנוסטי של הפסיכופתולוגיה, פרנצי רצה שהמטופל יהפוך לשותף המשתתף במפגש שנוצר על ידי הצמד הטיפולי. הדגש הזה על הדדיות אמפתית במהלך המפגש הטיפולי היה תרומה חשובה להתפתחות הפסיכואנליזה. פרנצי גם האמין שחשיפה עצמית של המטפל היא כוח מתקן טיפולי חשוב. לטענתו, ביטוי הרגשות של המטפל, חיוביים ושליליים כאחד, בונה את האמון במערכת היחסים הטיפולית ומקדם את התהליך הטיפולי. הפרקטיקה של הכללת [[אישיות]]ו של המטפל במפגש הטיפולי הביאה לפיתוחו של הרעיון המפגש ההדדי: המטפל מורשה לדון בהיבטים מסוימים של חייו ומחשבותיו, כל עוד זה רלוונטי לטיפול. זאת בניגוד להתנזרות הטיפולית הפרוידיאנית לפיה המטפל לא צריך לערב את חייו האישיים בטיפול, ועליו להישאר נייטראלי. המפגש הטיפולי הוא תקדים לתאוריה הפסיכואנליטית של פסיכולוגיית שני בני אדם.
=== תאוריית "בלבול השפות" אודות טראומה ===
פרנצי האמין כי ההשפעה הטראומתית המתמשכת של גירוי יתר כרוני, קיפוח, או כשל אמפתי (מונח שזכה מאוחר יותר לפיתוח נוסף על ידי [[היינץ קוהוט]]), הוא מה שגורם מאוחר יותר להפרעות נוירוטיות, אישיותיות, גבוליוּת ופסיכוטיוּת. על פי [[תפיסה]] זאת, [[טראומה נפשית]] מתפתחת כתוצאה של פיתוי מיני של הילד על ידי [[הורות|הורה]] או דמות [[סמכות]]ית. בלבול השפות מתרחש כאשר הילד מתיימר להיות בן הזוג של ההורה. המבוגר הפתולוגי מפרש את המשחק הילדותי והתמים הזה בהתאם ל"לשון התשוקה" הבוגרת שלו, ואז מכריח את הילד להתאים ללשון התשוקה שלו. המבוגר משתמש ב[[שפה]] שהילד אינו דובר ומפרש את המשחק התמים של הילד (השפה הילדותית שלו) על פי נקודת המבט המופרעת שלו. לדוגמה, אב משחק עם בִתו הקטנה. במהלך משחקם המשותף היא מציעה לו את תפקיד בעלה ומציעה שהוא ישכב אִתה בדיוק כפי שהוא שוכב לישון עם אִמהּ. האב הפתולוגי מפרש בצורה שגויה הצעה זו ונוגע בבִתו בצורה שאינה ראויה, בזמן שהם במיטה ביחד. כאן, הילד מדבר בשפה הילדותית התמימה שלו, והאב מפרש את ההצעה באמצעות הלשון המינית הבוגרת הנלהבת שלו. המבוגר מנסה לשכנע את הילד שהתאווה מצִדו היא באמת האהבה אליה משתוקק הילד.
פרנצי מכליל את הרעיון אודות טראומה נפשית להזנחה רגשית, התעללות פיזית וכשל אמפתי. הביטוי הבולט של הפרעות אלו יהיה [[התעללות מינית]].
== קישורים חיצוניים ==
| |||