קאימקאמיה – הבדלי גרסאות

כיוון שרגיעה לא הושגה גם לאחר ייסוד מוסד הוכיל, נאלצה [[האימפריה העות'מאנית]] לשלוח בדחיפות את [[משרד החוץ (כללי)|מיניסטר החוץ]] שלה, [[שכיב אפנדי|שֶכִּיבּ אפנדי]], להר-הלבנון. אלא שגם הוא, רק לאחר מעורבות צבאית, הצליח להביא את הצדדים לידי הבנה והסכמה זמנית על מבנה שלטוני.

לאחר "הסדר שכיב אפנדי" נעשו העניינים בשטח מורכבים אף יותר: השייח'ים הדרוזים בדרום נאלצו לעמוד עכשיו גם מול נציגי הכמורה במג'לס משום שהכנסייה, כמובן, תמכה ב[[איכר|איכרים]]ים, בני עדתה. כך עמדו ראשי "המשפחות החזקות" מול הוכילים, הקאימקאם, הכנסייה וגם מול האיכרים עצמם. מצבם של השייח'ים במרכז הר הלבנון היה גרוע אף יותר. והוא בא לידי ביטוי בכך שהם נאלצו למכור חלק מאדמותיהם לאיכרים.