תשדירי בחירות בישראל – הבדלי גרסאות

'''תשדירי הבחירות בישראל''' הם חלק מ[[תעמולת הבחירות לכנסת|תעמולת הבחירות]] של ה[[מפלגה|מפלגות]] המתמודדות ב{{ה|בחירות לכנסת}}. שידורם של תשדירי הבחירות החל ב{{ה|בחירות לכנסת השביעית}}, שנערכו כשנה וחצי לאחר תחילת שידורי הטלוויזיה ב{{ה|ערוץ הראשון}}. לאחר תחילת הפעלתם של [[ערוץ 2]] ו[[ערוץ 10]], הוחל בשידור התשדירים גם בערוצים אלה. מועדי השידורים נקבעים בידי יושב ראש [[ועדת הבחירות המרכזית]], ולכל מפלגה מוקצה זמן שידור בהתאם לגודלה בכנסת היוצאת. לאורך השנים חלה ירידה ב[[מדרוג|אחוזי הצפייה]] בתשדירים, ומחקרים שנערכו מצביעים על כך שהשפעתם זניחה. עם זאת, לאורך השנים היו תשדירים שהשפיעו על מערכת הבחירות, ובמידה מסוימת גם על תוצאותיהן.

החוק מסמיך את יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לקבוע מהם המועדים אותם יקצה כל אחד משלושת הערוצים לתשדירי הבחירות, וקובע כמה זמן יוקצה לכל רשימה. נגוןנכון לשנת [[2013]], מוקצות לכל רשימה 7 דקות שידור, ולסיעות שכיהנו בכנסת היוצאת מוקצות שתי דקות על כל חבר כנסת. למשל, לסיעה בת 30 חברי כנסת מוקצות 67 דקות שידור, לסיעה בת 4 חברי כנסת מוקצות 15 דקות שידור, ולרשימה חדשה 7 דקות שידור. עד [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] הונהגו זמני שידור ממושכים יותר, אך הם קוצרו בהדרגה.

תשדירי הבחירות הראשונים, בבחירות לכנסת השביעית, שודרו בעת שהטלוויזיה הישראלית היתההייתה בראשית ימיה. רבים מהתשדירים לא היו אלא שידורים של [[נאום|נאומים]] מאספות בחירות. [[הבחירות לכנסת השמינית]] נערכו בסמוך לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], ומרבית המפלגות בחרו שלא לרכז מאמצים בתשדירי התעמולה. רק במערכת [[הבחירות לכנסת התשיעית]], ב-[[1977]], השכילו המפלגות לנצל את יתרונות הטלוויזיה, והן אף נעזרו לשם כך באנשי מקצוע.

מאפיינים נוספים של תשדירי הבחירות בשנות ה-80 כללו גם הסברים מפורטים של ראשי המפלגות על תוכניותיהם ומצעיהם, וכן שימוש ב[[מנחה (מקצוע)|מנחה]] שקריין קטעי קישור בין חלקי התשדירים, ואף התייחס לתשדירי המפלגה היריבה. גם אלמנטים אלה נעלמו בהדרגה מהתשדירים. הבדרן [[ספי ריבלין]] הופיע בקטעים קומיים בתשדירי הבחירות של הליכוד ב{{ה|בחירות לכנסת העשירית}} וב{{ה|בחירות לכנסת ה-11}}. בבחירות לכנסת ה-11 אימץ גם המערך את רעיון השימוש בבדרנים, ובתשדיריו הופיעה שלישיית [[הגשש החיוור]].

מפלגת שינוי עתרה לבג"ץ נגד החלטה של ביניש. הנשיא ברק חזר על גישתו מפסק הדין בעניין חרות, לפיה יש לאפשר חופש ביטוי רחב, אך פסק כי המקרה "נופל לגדרם של אותם חריגים שבהם עולה הפגיעה ברגשות לכדי ביזוי, השפלה, ופגיעה כה קשה ב[[כבוד האדם]], עד כי אין להגן עליו. מדובר באחד המקרים החריגים בהם הפרסום מזעזע את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית. הטעם לכך הוא, כי יש בו דמיון מעורר חלחלה לתעמולה [[אנטישמיות|אנטישמית]], ההופך את היהודי החרדי ליצור חסר פנים, ל"לא אדם" הזוחל על הרצפה והנצמד כעלוקה לחילוני. סופו של חרדי זה שהוא מתאדה ונעלם בעשן. תיאור זה מבזה ומשפיל, והוא פוגע בכבוד האדם בכלל, ובכבודו של היהודי החרדי בפרט. הוא מפשיט ממנו את צלמו ואת כבודו כאדם. הוא מעלה בעיני המתבונן זכרונות קשים של מליונימיליוני אחינו שעלו באש במשרפות הנאציות. תיאור זה עובר את רמת הסיבולת הדרושה בחברה דמוקרטית". לעמדתו של ברק הצטרפה גם השופטת [[אילה פרוקצ'יה]], ואילו השופט [[אליעזר ריבלין]] קבע כי התשדיר "גבולי", ומשכך ביסס את נימוקו לדחיית העתירה בכך שהחלטתה של יושבת ראש ועדת הבחירות [[סבירות|סבירה]], ואין עילה להתערבות בית המשפט{{הערה|בג"ץ 2194/06 [http://elyon1.court.gov.il/files/06/940/021/A04/06021940.a04.htm מפלגת שינוי - מפלגת המרכז נ' יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית, כב' השופטת דורית ביניש], באתר בתי המשפט}}.

במהלך [[הבחירות לכנסת התשע עשרה]] פסל יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט [[אליקים רובינשטיין]] תשדיר של [[בל"ד]], בו נראו דמויות מאוירות של חברי כנסת מהימין, כשהן שרות את התקווה לצלילי לחן ערבי. עילת הפסילה היתההייתה ביזוי ההמנון{{הערה|[http://www.bechirot.gov.il/elections19/heb/law/Decision07012013.pdf החלטת יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית מיום 7 בינואר 2013] {{PDF}}. ההחלטה עוסקת בתשדיר הרדיו, אך היא הוחלה גם על תשדיר הטלוויזיה.}}. בנוסף, פסל רובינשטיין קטעים מתשדיר בחירות של [[עוצמה לישראל]], בו צוינו שמותיהם של יישובים ערביים כמקומות בהם ישנם תושבים שאינם מקיימים את חובותיהם לפי החוק, בנימוק שהתשדירים "עלולים – ברמת ודאות קרובה – לפגוע ברגשותיה של [[ערביי ישראל|האוכלוסיה הערבית]], וכן ברגשותיהם של יהודים, אשר שימשו ועודם משמשים כמטרה לרדיפה על רקע [[גזענות|גזעני]] ברחבי העולם"{{הערה|[http://www.bechirot.gov.il/elections19/heb/law/Decision09012013.pdf החלטת יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית מיום 8 בינואר 2013] {{PDF}}}}.

שתי המפלגות עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה, והוא דן בעתירות במשולב{{הערה|בג"ץ 236/13 [http://elyon1.court.gov.il/files/13/360/002/s04/13002360.s04.htm עוצמה לישראל ואח' נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19 ואח'], באתר בתי המשפט }}. הנשיא [[אשר גרוניס]] המשיך בגישתו של ברק בפסקי הדין בעניין חרות ושינוי, וקבע כי "קשה לומר שמתקיימים המבחנים המחמירים המצדיקים את הגבלת חופש הביטוי של הרשימות, או שמידת הפגיעה ברגשות הציבור כתוצאה מצפייה בתשדירים אלה היא "מעבר לרמת הסיבולת הראויה"."

גרוניס אף השווה בין התשדיר של בל"ד לבין התשדיר של חרות מ-2003, שנפסל בנימוק דומה, והסביר כי "בתשדירה של רשימת בל"ד נותרו מילות התקווה ללא שינוי, ושוּנה הלחן של השיר. התשדיר בכללותו, למעט החלק של שירת ההמנון, הוא ב[[ערבית]]. הוא פונה בסיומו באופן מובהק לאוכלוסיהלאוכלוסייה הערבית, וקורא לה לממש את זכות הבחירה כדי לעצור את גל החקיקה המזיק, לטענתה. הפגיעה שתשדיר זה מעורר ברגשות הציבור אינה עולה כדי הפגיעה שנגרמה על ידי התוכן הפוגעני שהוצג בתשדיר התעמולה של חרות. אין בה פנייה לארגוני טרור; אין בה קריאה לטרנספר יהודי; ואין בה שימוש בסמל לאומי נוסף – דגל ישראל. כל אלה מבחינים הבחנה משמעותית בין שני התשדירים... המנון המדינה הוא סמל לאומי. אך, עצם הקריאה לאתגר את מידת התאמתו של ההמנון לכלל אזרחי המדינה, אין בה – ולוּ באופן שהוצג בתשדיר – כדי להוות פגיעה בעצמה הנדרשת לשם מניעה מראש של הביטוי". בנוסף, עמד גרוניס גם על ההבדלים בין התשדיר של עוצמה לישראל לבין התשדיר של שינוי שנפסל, וקבע כי "הגם שהוא כולל פניה שיש בה נימה גזענית לקבוצת אוכלוסיהאוכלוסייה מסוימת, אין בו את אותה מידה של השפלה ופגיעה בכבוד שבאה לידי ביטוי בפרשת שינוי. אין בו משום "ערעור אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית". התשדיר אינו מעודד סובלנות, אך אין לומר כי הדברים המושמעים בו הם מעבר לרמת הסיבולת הראויה בחברה דמוקרטית."

|מקור=בג"ץ 236/13 [http://elyon1.court.gov.il/files/13/360/002/s04/13002360.s04.htm עוצמה לישראל ואח' נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19 ואח'], באתר בתי המשפט