היסטוריה של החינוך המערבי – הבדלי גרסאות

הפרוגרסיביים שמים את הדגש על לימוד ראליסטי יותר, כגון מדעים וטכנולוגיה, בעוד שהשמרנים מבליטים יותר את הלימודים ההומניסטיים, כגון ספרות, היסטוריה, פילוסופיה.

 

לאורך ההיסטוריה של החינוך מופיעים שמותיהם של שני בני פלוגתא רומיים, [[קווינטיליאן]] ו[[פלוטארך]], מהם קיבלו ההומניסטיקנים את הגישה ההלניסטית האומרת שצריך להציב בפני נערים מודלים לאופי וביטוי נכון. שניהם ראו ב[[זיכרון]] ערך עליון בתהליך למידה. התפיסה הייתה שאם ילד יזכור דוגמאות של התנהגות והתבטאות נכונים הוא גם ישתמש בזה. "זיכרון טוב", כתב קווינטיליאן, "הוא הסימן הראשון לתבונה טבעית". פלוטראך כתב "שמעל לכל דבר אחר, חשוב לאמן ולתרגל את זיכרון הנוער, מאחר שזהו המחסן של החינוך".

 

[[ג'ון מילטון]] נחשב לאחד מהוגי הדעות החשובים של המאה ה-17. לדעתו מטרת החינוך ההומניסטית לספק לבוגר בחברה חינוך שלם ונדיב, אשר יאפשר לו לתפקד באופן נכון, במיומנות ואצילות בכל סוגי המשרות בשרות הציבורי ובשוק הפרטי בעת שלום ובעת מלחמה. מילטון נאבק בדורו ברדוקציוניסטים כפי שארסמוס נאבק לפניו. אלו לא ראו בבית הספר ככלי לסיפוק כלים בכל התחומים, אלא במיצוי הכישרון הספציפי של כל תלמיד. לימוד הספרות הקלאסית ככלי ולא כמטרה בפני עצמה. ג'ון מילטון היה אחד המתנגדים הבולטים לדגש שניתן ללטינית, וכמו רוסו, [[בן פרנקלין]] ואנשי חינוך נוספים במאות ה-18, 19 הוא הטיף לכך שנושאי הלימוד יבחרו על פי מידת ההתאמה שלהם לעולמם של התלמידים. לדוגמה, הוא לימד את תלמידיו לטינית דרך טקסטים שעסקו בחקלאות.

 

 

הגורמים שהשפיעו על שינוי זה:

 

[[אוגוסט הרמן פרנקה]] ({{אנ|August Hermann Francke|August Hermann Francke}} היה פיאטיסטי ({{אנ|Pietism|Pietism}}). כאוונגליסטי פרוטסטנטי אדוק הוא האמין שעזרה לילדי העניים היא הדרך הנוצרית לעבוד את האלוהים. הוא אסף תרומות שאפשרו לו להקים בית ספר בו לימד את הילדים לקרוא ולשיר ובכך להפוך אותם לפעילים בטקס הכנסייתי. הילדים העניים אשר הגיעו לפרנקה למדו בנוסף לקריאה, שירה וכתבי הקודש גם אריגה וסריגה אבל לא ברמת מיומנות שתאפשר להם להפוך לבעלי מקצוע. הילדים היו לבושים בגדים קרועים וטלואים. והם למדו את מה שהיה דרוש על מנת שיוכלו לדאוג ללבושם, אך לא מעבר לכך. במקביל, ניהל פרנקה בית ספר "פדגוגיום" עבור ילדי האריסטוקרטיה. בית ספר כלל תוכנית הומניסטית קלאסית שכללה שפות עתיקות (כולל עברית) יחד עם מקצועות מודרניים כגון גרמנית, צרפתית, מתמטיקה, פיזיקה, מינרלוגיה, אסטרונומיה, בוטניקה, אנטומיה, גאוגרפיה, היסטוריה, ציור ומוזיקה. למרות שחלק מתחומים אלו נלמד באופן שטחי למדי, זכה בית הספר של פרנקה לתשומת לב רחבה מאד באירופה. הפדגוגיום של פרנקה היה אב טיפוס לחינוך העל יסודי באירופה. מאתיים שנה לאחר מותו נוצרו ממנו שלושה כיווני לימוד שונים באירופה האחד התמקד ביוונית, לטינית ושפות זרות מודרניות, השני התמחה בשפות זרות מודרניות, אבל מצא מקום גם ללטינית ומעט היסטוריה ומדע והשלישי התמקד במדעים כגרעין אבל לא התעלם גם משפות זרות.

 

[[יואהן יוליוס הקר]] ({{אנ|Johann Julius Hecker|Johann Julius Hecker}}) היה תלמידו של פרנקה. 20 שנה לאחר מותו של פרנקה הקים תלמידו הקר את ה"ריאלשולה" ({{אנ|Realschule|ökonomisch-mathematische Realschule}}). זה היה בית ספר למסחר שזכה להתעניינות רבה ותמיכה מצד מלך פרוסיה, מאחר שהוא ראה בו כלי מבטיח ליצור אזרחים פרודוקטיביים. הקר צעד לקראת חינוך מקצועי והכניס מקצועות לימוד כגון ניפוח זכוכית, חקלאות, ניהול חשבונות וכרייה כחלק מרכזי של תוכנית הלימודים. היסודות של פיזיקה, כימיה, גאומטריה, מכניקה, ארכיטקטורה, שרטוט, בוטניקה ומינרלוגיה נכללו בתוכנית הלימודים, אולם הקר ראה בבית הספר הריאלי כבית ספר מקצועי. הגישה של הקר הייתה פרקטית מאד הוא התמקד בהענקת כלים לבוגריו כבעלי מקצוע, אשר יוכלו להתפרנס בכבוד ממשלח ידם. המלך כל כך התרשם מהגישה החינוכית הפרקטית של הקר ומינה אותו ב-1763 לנסח את חוק בית הספר הפרוסי, אשר הפך את החינוך היסודי לחובה.

 

הפילוסוף-מחנך השווייצרי [[ז'אן ז'ק רוסו]] (1712-1778) היה בן תקופתו של הקר ותקופת חייו חפפה גם לתקופתו של פרנקה. הפילוסופיה החינוכית שלו שואבת משניהם. רוסו הביא לתוכנית הלימודים את אומנות עבודת היד, אך מבלי להפוך את החינוך למקצועי כפי שעשה הקר. הוא נזהר מאד מיצירת חינוך הומניסטי לבני האריסטוקרטיה ונמנע במקביל מהפכת החינוך ככלי להכשרת ילדי עניים. החזון החינוכי של רוסו היה חינוך לכל.

רוסו ביסס את גישתו זו על האמונה שאדם יכול לרכוש מידע אמין רק מתוך התנסות ותצפית מדוקדקת. הוא רכש עמדה זו מתוך התנסותו בנעוריו כשוליית נגרים ובעלי מלאכה נוספים. עבור רוסו אומנויות החקלאות והמכניקה היו עדיפות על שפה וספרות מבחינת "אימון החשיבה".