קנטרה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 37:
הניסיון העות'מאני בעת [[המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה]] להשתלט על תעלת סואץ הביא לשורה של קרבות עם הכוחות הבריטים שהגנו על התעלה. משהחליטו הבריטים להגן על התעלה מצידה המזרחי וביתר שאת כאשר החליטו לכבוש את [[חצי האי סיני]] ו[[ארץ ישראל]] [[חיל המשלוח המצרי (1916)|וחיל המשלוח המצרי]] בפיקוד הבריטי החל להתקדם לאורך החוף הצפוני של סיני לכיוון [[עזה]] תוך סלילת מסילת ברזל מקנטרה ל[[רפיח]] ומשם מזרחה לכיוון באר שבע דרך [[חבל הבשור]] והנחת קו מים, הפכה העיר למרכז לוגיסטי ושיגשגה בזכות השירותים שהעניקה לצבא הבריטי. בעיר אף הוקם בעת ההיא מרכז רפואי.
[[המנדט הבריטי|בתקופת המנדט]] הפעילה [[הרכבת המנדטורית]] את הקו בן 400 הקילומטרים [[תחנת הרכבת חיפה מזרח|חיפה]]-קנטרה על בסיס יומי. בבוקר יצאה הרכבת מחיפה ובלילה מקנטרה. הרכבת גמאה את המרחק ב-12 שעות. לאחר שהגיעו לקנטרה חצו הנוסעים את [[תעלת סואץ]] ב[[מעבורת]] ועלו על רכבות של [[רכבות במצרים|הרכבת המצרית]] ל[[קהיר]] ו[[אלכסנדריה]]. במפקד שנערך בסיני ב-1937 נמנו בעיר 1,927 תושבים, והיא הייתה העיר השנייה בגודלה בחצי האי סיני באותה עת, אחרי אל-עריש <ref>מנשה הראל, '''מסעי סיני''', עמ' 76, הוצאת עם עובד, 1968</ref>.
מחוץ לעיר מצוי [[בית קברות צבאי]] של [[כוחות הברית]] וכן [[אנדרטה]]. בית הקברות הוקם בפברואר [[1916]] והיה בשימוש עד לשנת [[1920]]. לאחר המלחמה, הוכפל שטח בית הקברות בעקבות קבורה מחודשת של חללי המלחמה במטרה לרכז את חללי קרבות המדבר, ובעיקר חללי קרבות [[אל עריש]] [[רפיח]] ו[[רומני (סיני)|רומני]]. בית הקברות מכיל 1562 קברים, וכן 110 קברים מ[[מלחמת העולם השנייה]]. בבית הקברות מצויים גם 341 קברים של חללים מאומות אחרות.
'''אנדרטת קנטרה''' מאזכרת את זכרם של 16 חיילים [[ניו זילנד|ניו זילנדים]] שנפלו בקרבות [[מלחמת העולם הראשונה]] ושמקום קבורתם לא נודע.
בעת [[מלחמת ששת הימים]] בשנת [[1967]], עברה העיר לידי [[ישראל]], ובשנת [[1973]] בעת [[מלחמת יום כיפור]] שבה העיר לידי הצבא המצרי, אשר החזיק בה עד להפסקת האש, ובשנת [[1974]] שבה העיר לשליטה מצרית מלאה.
| |||