צדק מתקן בדיני הנזיקין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{דיני נזיקין}}
עקרון '''הצדק המתקן''' (אנגלית: "corrective justice")
לפי תפיסת הצדק המתקן, על השופט לקחת את הרווח, ולהחזירו לצד שסבל הפסד (הניזוק). כלומר, על פי אריסטו, ה"צדק המתקן" הוא מצב בו נשמר השוויון בין שני המקטעים.
שורה 6:
לתיאורית הצדק המתקן יש מסורת עתיקת יומין בהיסטוריה של המשפט המקובל, ועד למאה ה-19 משלה בכיפה. החל מתקופה זו, חלה תמורה בשליטתה של התאוריה בשיח המשפטי בכלל והנזיקי בפרט, והתאוריה הכלכלית החלה דוחקת רגליה מהזירה. את ההבחנה בין שתי הגישות ניתן לבאר כך: במסגרת הגישה הכלכלית ביהמ"ש מתייחס אל "הסיטואציה שיש לתקן" כאל סיטואציה נייטרלית מבחינה מוסרית אשר מתוכה יש למצוא את המדיניות הטובה ביותר, ונקודת מבטה הנה צופה פני-עתיד ומביטה אל מעבר למישור היחסים שבין שני הצדדים המעורבים. גישת הצדק המתקן, לעומת זאת, מתבססת על נקודת הנחה שנעשה עוול. לפיכך, הגישה צופה פני-עבר, ועיוורת לכל שיקול החורג מעבר למערכת היחסים בין הצדדים.
דווקא משום אופיה המונופוליסטי של תיאורית הצדק המתקן ששרר עד לא מזמן, לא התפתחה משנה סדורה לגבי מהותה ויישומה הלכה למעשה, ומשפטנים ופילוסופים המצדדים במושג זה החלו לפתח אותו רק לאחרונה{{הבהרה|ממתי?}}, כמענה לתאוריה הכלכלית.
מסיבה זו, ומסיבות אחרות אותן נפרט בהמשך, קשה להציע הסבר אחיד ובהיר לגבי מהותו של הצדק המתקן, ויש להסתפק בגישות השונות, המציעות הסברים, שרב בהם השונה על הדומה.
==הגישות השונות==
===כללי===
שורה 17 ⟵ 16:
באופן כללי, קולמן תולה את חוסר האחידות של גישות הצדק המתקן בכך שמושג צדק מתקן טומן בחובו מטען מוסרי, שמזמין ריבוי עמדות בדבר תוכנו. זאת לעומת גישת הצדק המחלק שלא דורשת דיון מוסרי הנתון לסובייקטיביזציה, אלא ניתנת לנימוק וניתוח בכלים אובייקטיביים, ולהוכחה תוצאתנית.
עם-זאת, לפי קולמן, הבעייתיות היא פיקטיבית, משום שלא אמורה להיות תשובה אחת לתוכנו של הצדק המתקן. צדק מתקן ראוי להיות מסגרת רעיונית שלתוכה ניתן "ליצוק" תוכן נורמטיבי המשתנה לפי אמות המידה של הקהילה והחברה. קולמן מבחין לצורך כך בין [[אובייקטיביזם (פילוסופיה)|אובייקטיביזם]] "חזק", אובייקטיביזם "חלש", ו[[סובייקטיביזם]]: האובייקטיביזם ה"חזק" קובע כי התשובה לשאלה "מה נכון" היא בלתי-תלויה באמונתם של גורמים אנושיים ("human practice") ועומדת בפני עצמה. מושגים הם אובייקטיביים, כשקיומם אינו מותנה ביחס של בני האדם אליהם. הסובייקטיביזם לעומת זאת קובע כעקרון שהתשובה ל"מה נכון" משתנה בהתאם להשקפה אינדיווידואלית. את האובייקטיביזם ה"חלש"
את ההבחנה הקטיגורית שלעיל, עושה קולמן כדי לומר שמושג הצדק המתקן נופל בגדר האובייקטיביזם ה"חלש". לכן חוסר האחידות בין המצדדים בו: כל קהילה משפטית-חברתית יוצקת אמות מידה שונות לתוך המסגרת. כל חברה קובעת את הערך המוסרי שיינתן לכל התנהגות ולכל סיטואציה. לכן, אין טעם לנסות ולהציע תאוריה אחידה שמתארת מהו צדק מתקן.
שורה 30 ⟵ 29:
בתוך שלושת המושגים יש מקום לשונות בין תאוריה אחת לאחרת. כך, למשל ניתן להציע מה מקומו של הגורם האנושי במסגרת זו. האם נדרשת מעורבות ישירה של הגורם האנושי? האם ניתן להרחיב זאת למעורבות עקיפה (למשל קביעת חובה משפטית על אדם להתערב באירוע לשם מניעת נזק שלא נגרם על-ידו) ? באופן זה, גם לגבי שני המושגים האחרים ניתן להציע, בהתאם למטען המוסרי אותו רוצים ליצוק, מנגנונים שונים: ההתאמה ההדדית יכול שתיקבע על ידי קשר של גרימה בלבד (אחריות חמורה ומוחלטת), או גרימה בתוספת [[אשם]] ([[רשלנות]]).
אמנם, לעניין הביקורת מיוחד הפרק האחרון של ערך זה, אך נקדים ונאמר כי, בנקודה זאת, טמונה נקודת הכשל של קולמן. הוא אינו מציג קריטריונים המגבילים את כניסת העולם החיצון למערכת היחסים שבין הצדדים, ולכן מתיר כניסת שיקולי יעילות ואחרים שמקומם אינו בתאוריה של צדק מתקן טהור. קולמן עצמו נופל למלכודת זאת באומרו כי ניתן להציע (אם כי זו אינה גישתו, כפי שנראה בהמשך)
===גישתו של [[ארנסט ויינריב]]===
תפיסתו של ארנסט ויינריב, מרצה למשפטים באוניברסיטת [[טורונטו]],
כפי שהרווח של המזיק מתבטא בהגדלת המקטע שלו, כך בהתאמה קטן המקטע של הניזוק. אותה התאמה צריכה להישמר על ידי התגובה השיפוטית המתקנת, שגורעת את אותו ה"קטע" מהמזיק ומחזירה אותו בהתאמה לניזוק. הרעיון הזה אף מצביע על סוג הצידוקים המתאימים לקביעת חבות.
לפי רעיון ההתאמה, סיבת זכייתו של התובע חייבת להיות
בניגוד לתפיסת "[[צדק מחלק|הצדק המחלק]]", העוסק בנטלים והטבות, אותם ניתן (תאורטית) לחלק בין כל מספר בלתי מסוים של אנשים, רעיון ההתאמה של "הצדק המתקן" מכיל בתוכו בהכרח קשר דו-קוטבי בין שני צדדים ספציפיים,
למעשה, מושג ההתאמה קיים גם במונחים "[[זכות]]" ו"[[חובה]]". הצמדים של זכות או חובה הרלוונטיים למושג ההתאמה, לגביהם יכול להיות מופעל קונספט ה"צדק המתקן", הם הצמדים בהם זכות התובע היא הבסיס לחובת הנתבע. בצמדים אלה, לתובע יש זכות מסוימת, ועל הנתבע מוטלת החובה שלא להפריע לזכות זו.
שורה 50 ⟵ 49:
"'''על התובע להראות "[[עוולה]]" כלפיו. משמע הפרת זכותו. אין זה מספיק להראות עוולה כלפי מישהו אחר, או התנהגות "המעוולת" עקב היותה לא חברתית, אך אינה עולה כדי "עוולה" כלפי אדם ספציפי'''."
הביקורת הרווחת כנגד התיאור המוצע על ידי ויינריב היא, שתיאור זה רלוונטי רק לגבי פגיעות רכושיות, עקב השימוש בהגדרה האריסטוטלית של תיאור מעשה נזיקי כהעברת רווח. למעשה, ברוב התביעות הנזיקיות, אין הנתבע מרוויח דבר מהפגיעה בתובע. כמו כן, קיימים מקרים בהם הנתבע מרוויח מבלי לפגוע בתובע כלל (על ידי שימוש בנכס של התובע, מבלי לגרום לו נזק, בזמן שהתובע עצמו לא היה משתמש בנכס). במקרים אלה, בעוד שממקטע אחד נגרע רווח, או שלמקטע אחר מתווסף רווח, אין זה נעשה בהכרח בהתאמה ולכן, התאוריה המוצעת על ידיו לא ישימה. לפי ויינריב, ביקורת זו אינה מוצדקת, כיוון שהיא מניחה הנחות יסוד שגויות: הביקורת מניחה שהרווח וההפסד בין הצדדים מתייחס להבדל בין רווחת הצדדים לפני ואחרי "אי-הצדק", אך כיוון שלפי תפיסתו של [[אריסטו]] הבסיס לרווח והפסד של הצדדים הוא "שוויון" בין הקטעים, מהביקורת נובע, באופן אבסורדי, שגישת הצדק המתקן מניחה שוויון התחלתי בין רווחת הצדדים. למעשה, הגדרתו של אריסטו, מדברת על השוויון בזכות הצדדים "להחזיק במה שלפי הצדק שייך להם". אין מדובר על אספקט של רכוש, אלא על אספקט של זכויות. הנתבע גרע משהו מהקו המסמל את "זכותו של התובע להחזיק במה שלפי הצדק שייך לו", ולאו דווקא מרכושו, וחלק זה מהזכות התווסף בהתאמה לקו שלו. ההתאמה לפיכך, מספקת את הבסיס לחבות בלא להיות מוגבלת למקרים בהם רווחת התובע משתנה בהתאמה לרווחת הנתבע.▼
▲הביקורת הרווחת כנגד התיאור המוצע על ידי ויינריב היא, שתיאור זה רלוונטי רק לגבי פגיעות רכושיות, עקב השימוש בהגדרה האריסטוטלית של תיאור מעשה נזיקי כהעברת רווח. למעשה, ברוב התביעות הנזיקיות, אין הנתבע מרוויח דבר מהפגיעה בתובע. כמו כן, קיימים מקרים בהם הנתבע מרוויח מבלי לפגוע בתובע כלל (על ידי שימוש בנכס של התובע, מבלי לגרום לו נזק, בזמן שהתובע עצמו לא היה משתמש בנכס). במקרים אלה, בעוד שממקטע אחד נגרע רווח, או שלמקטע אחר מתווסף רווח, אין זה נעשה בהכרח בהתאמה ולכן, התאוריה המוצעת על ידיו לא ישימה. לפי ויינריב, ביקורת זו אינה מוצדקת, כיוון שהיא מניחה הנחות יסוד שגויות: הביקורת מניחה שהרווח וההפסד בין הצדדים מתייחס להבדל בין רווחת הצדדים לפני ואחרי "אי-הצדק", אך כיוון שלפי תפיסתו של [[אריסטו]] הבסיס לרווח והפסד של הצדדים הוא "שוויון" בין הקטעים, מהביקורת נובע, באופן אבסורדי, שגישת הצדק המתקן מניחה שוויון התחלתי בין רווחת הצדדים. למעשה, הגדרתו של אריסטו, מדברת על השוויון בזכות הצדדים "להחזיק במה שלפי הצדק
הסבר זה, מאפשר למשל להחיל את גישת ויינריב על דוקטרינות נזיקיות כגון [[אשם תורם |האשם התורם]]: התובע זכאי לפיצויים רק על הנזק שנגרם לזכות שיש לו. כיוון שהוא עצמו צמצם את זכותו הראשונית (על ידי התנהגות לא סבירה), כאשר בוחן בית המשפט את הסיטואציה הנזיקית, יניח שוויון בזכויות הצדדים "להחזיק במה שלפי הצדק שייך להם" '''לאחר''' צמצום זכותו של התובע. לפיכך, לא יפוצה התובע על הגריעה מזכותו הראשונית, אלא רק על הגריעה שנעשתה מזכותו המצומצמת.▼
▲הסבר זה, מאפשר
למעשה, ויינריב טוען שגישת הצדק המתקן היא הבסיס התאורטי לפרקטיקה המוכרת של חבות, והחבות של הנתבע הינה תמיד החבות לתובע בהתאמה. לכך, ההתאמה היא הנוסחה האבסטרקטית למבנה "הצדק המתקן". ההתאמה, לפיכך, יכולה לשמש כאמת מידה ובסיס לבחינה של הסדרים חוקיים מבחינת הצדק המתקן. כדוגמה לשימוש זה במונח ההתאמה, מציג ויינריב את פסילת הסטנדרט הסובייקטיבי לעניין החבות ברשלנות, כיוון שסטנדרט זה, מייחס חשיבות לתום ליבו של הנתבע (ללא התאמה לתובע). מכך עולה, שהצדק המתקן, על ידי השימוש במונח ההתאמה, מכפיף את הפרקטיקה של חבות (נזיקית במקרה זה), להשפעות הנורמטיביות של המבנה התאורטי של חבות, הבנוי על בסיס מושג ההתאמה. הצדק המתקן, הנתפס במובן זה (שבבסיסו ההתאמה), הינו רעיון אינטגרטיבי, המציג אפשרות ל[[עקביות (פסיכולוגיה)|עקביות]] במערכת של חבות. בהיותו המתאם היחיד בין "אי-הצדק" לתיקונו והבסיס הבלעדי לחבות הנתבע לתובע, אין הוא משאיר מקום לחוסר עקביות. כך מהווים התובע והנתבע גורמים ברצף משפטי אחיד, בו נוכחות האחד היא רק דרך נוכחות השני ובהתאמה. נוסף על כך הוא, שכל היחסים במשפט הפרטי נתונים לדרישות ההתאמה ולכן, העקביות מובטחת לא רק במסגרת יחסים ספציפית, אלא חובקת את כל מערכות היחסים, והיחסים ביניהם.▼
▲למעשה, ויינריב טוען שגישת הצדק המתקן היא הבסיס התאורטי לפרקטיקה המוכרת של חבות, והחבות של הנתבע
===גישתו של [[ג'ורג' פלטשר]]===
גישתו של פלטשר, מרצה למשפטים באוניברסיטת קולומביה, מתבססת על עקרון '''ההדדיות''' (Reciprocity), בקביעת משטר האחריות שבמסגרתו נבחן את מערכת היחסים שבין המזיק לניזוק: במקרים בהם אופי הפעילות של
התאוריה של פלטשר מציעה כי במקרים מסוימים, גם כשהסיכון אינו הדדי, יהיה מקום ל'''פטור מאחריות''' (Excuse). מצבים אלה הם מצבים של חוסר צפיות מצד המזיק, [[הגנת אי שפיות|אי-שפיות]], או נזק שנגרם בנסיבות לא-רגילות. פטור זה מאחריות עשוי אמנם לגישתו להביא להכוונה התנהגותית, אך זהו אינו יעד אלא תופעת-לוואי. הפטור קיים לדידו של פלטשר, במצבים חריגים בהם ראוי לפטור מזיק בשל חוסר אשם. מושג האשם, עם-זאת, הפך עם התחזקות הגישה הכלכלית, למושג הבוחן "סבירות" ההתנהגות. '''התאוריה מבוססת הסבירות''' (The paradigm of reasonableness) טשטשה בין מושג הפטור למושג '''ההצדקה''' (Justification), אשר קובע כי התנהגות מסוימת היא מוצדקת בנסיבות המקרה ולכן אינה מהווה עוולה כלל. ההבחנה בין השניים היא בכך שהראשון מגדיר את האירוע נשוא הפטור כחריג, וההתנהגות אינה סבירה, ואילו ההצדקה קובעת כי בכל מקרה בו הנסיבות דומות ההתנהגות היא סבירה. עוד הבחנה היא במהות השיקולים במסגרת השניים : בעוד שבפטור בוחנים את הנסיבות האישיות, ויכולת המזיק להימנע מסיכון, בהצדקה בוחנים את התועלת והעלויות הנובעות מההתנהגות יוצרת הסיכון. לפי פלטשר אין מקום בעקרון הצדק המתקן למושג ההצדקה, אלא רק למושג הפטור. כך מוצא ממכלול השיקולים הראויים כל שיקול
==המצב המשפטי הקיים==
===הפסיקה בארץ===
פסק דין '''אתא נ' שוורץ''' הוא אחד מפסקי הדין היחידים בתחום הנזיקין בישראל בהם גובר עקרון הצדק המתקן על שיקולים כלכליים טהורים, וכנראה היחיד בישראל בו (לפחות לכאורה) שיקולי הצדק המתקן הם אלה שמטים את הכף, לא כשיקולים תומכים, ולא ככלי רטורי המחזק טענות אחרות.
זאב שוורץ התגורר בסמוך למפעל הטקסטיל של אתא, ובשל רעש שבקע ממתקני הקירור של המפעל, הגיש עתירה לביהמ"ש, בה ביקש שיאסרו על אתא להפעיל את מתקני הקירור. אותם המתקנים היו חיוניים לפעולת המפעל, ופירוש אי-הפעלתם הלכה למעשה היה גורם להשבתת המפעל. משנדחו טענותיה של אתא בערכאות הראשונות, הגיע הערעור לבית המשפט העליון, שם פרשה אתא טענות המצדיקות לגישתה את המשך פעולת המפעל מנקודת מבט של יעילות חברתית וכלכלית: השבתת המפעל פירושה אובדן פרנסה ונזק כלכלי לעובדי המפעל ולמשפחותיהם, וכן פעולה שגורעת מכלכלת ישראל בשל שגשוגו ומרכזיותו של המפעל בתעשייה ובמילות פסק הדין:
שורה 81 ⟵ 80:
פסקי הדין כאמור אינם מייצגים את המגמה השלטת בפסיקה. כדבריו של השופט [[אליעזר ריבלין|ריבלין]] (כתוארו אז), הנחשב למומחה בתחום הנזיקין בפסק הדין '''אוסמה חמד נ' מדינת ישראל''':
'''"בפועל לא התעלמה הפסיקה, גם זו המוצגת כמדגימה את עקרון הצדק המתקן, מגורם עלות מניעתו של הנזק"'''
שורה 95 ⟵ 94:
{{ltr|"The ground for the denial of injunction" …. is the large disparity in economic consequences of the nuisance and of the injunction. This theory cannot, however, be sustained without overruling a doctrine which has been consistently reaffirmed in several leading cases in this court and which has never been disavowed here, namely that where a nuisance has been found and where there has been any substantial damage shown by the party complaining an injunction will be granted"}}
השופט Jasen, בדעת מיעוט, בחר לשמר את ההלכה. עם-זאת, יש לסייג ולומר כי נימוקיו היו דאגה לכלל הציבור משום זיהום האוויר, וההנחה לדידו, שהמפעל, בכך שהוא גורם פרטי הפועל מאינטרסים פרטיים, גורם יותר נזק לציבור מאשר תועלת.
בפסק הדין האנגלי
{{ltr|" It is possible to view the case simply from the perspective of corrective justice.
==הביקורות על מושג הצדק המתקן==
בנגד התאוריות התומכות בצדק מתקן, קיימות מגוון ביקורות על המושג.
ראשית, לדעתה של [[סוזן רנדל]], מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת Indiana, במאמרה "'''Corrective Justice and the Tort proccess'''"
שנית, ספק אם הצדק המתקן במתכונתו הנוכחית יכול באמת לשרוד מחוץ לכותלי בית המשפט. במישור היחסים שבין אתא לזאב שוורץ, הצדק המתקן נדחק לבסוף לטובת שיקולי היעילות: לאחר פסק הדין, ומשכשלו המאמצים להגיע לפשרה כספית בין השניים פנתה אתא לשר האוצר בבקשה שיעשה שימוש בסמכויותיו ויפקיע את שטח ביתו של שוורץ כדי שהמפעל יוכל להמשיך להתקיים. הפקעה זו נדונה גם היא בבית המשפט העליון, במסגרת בית הדין הגבוה לצדק.
בית המשפט קבע כי שר האוצר עשה שימוש כדין סמכויותיו, ולכן יש לדחות את תביעתו של שוורץ. השתלשלות האירועים מעוררת חשש שגם אם המשפט יאמץ את עיקרון הצדק המתקן, בסופו של דבר התאורמה של [[רונאלד קואז]]
הצדק המתקן המסורתי מעלה עוד נקודת ביקורת: הצדק המתקן מבקש לתקן נזק שנגרם ברטרוספקטיבה, אך מדוע להגביל את דיני הנזיקין לתיקון נזק בדיעבד, כשהם יכולים לשרת מטרה מקיפה יותר, צופה פני-עתיד, של מניעת נזק? דוגמה הממחישה נקודה זאת היטב, המובאת במאמרו של אריאל פורת, "'''רשלנות ואינטרסים'''", היא של רפואה מתגוננת : : הטלת כלל משפטי המחמיר עם רופאים, מבלי התחשבות באפשרות
ניתן אם-כן, לומר שהצדק המתקן המסורתי יכול וראוי לעבור אבולוציה ו"להתרכך", כדי להפוך ליותר פרקטי. אז יוכל הוא לתפוס את מקום הכבוד, לו הוא ללא ספק ראוי, בקדמת הבמה הנזיקית. אם, לעומת זאת, יישמר הצדק המתקן במתכונתו הנוכחית, אזי כנראה, יישאר הוא לעולם כלי תאורטי ורטורי בלבד.
==רשימת מקורות ==
===מאמרים בעברית===
# עדי אייל "רטוריקה כלכלית: כלכלה וספרות בניתוח המשפט" '''מחקרי משפט''' יח 263 (תשס"ב){{ש}}
שורה 120 ⟵ 118:
=== פסקי-דין ישראלים===
# ע"א 44/76 '''אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ''',
# דנ"א 02/ 1333 '''הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רעננה נ' יהודית הורוויץ''', נח (6) 289 (2002).{{ש}}
# ע"א 94 / 5604 '''אוסמה חמד נ' מדינת ישראל''', נח (2) 498 (1994).{{ש}}
|