בריחת המוחות מגרמניה המזרחית 1949–1961 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:יחסי גרמניה המזרחית-גרמניה המערבית באמצעות HotCat |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: הייתה, \1, גמלא\1 |
||
שורה 15:
ב-1952, לאחר שהצעתו לשלוש מעצמות המערב לאחד את גרמניה, ובלבד שהמדינה המאוחדת לא תוכל לחבור לברית צבאית שתופנה כלפי אחת מהמעצמות נדחתה, הורה [[סטלין]] למנהיגי מזרח גרמניה לפעול להקמת מדינה עצמאית ונפרדת. הוא סבר כי הגבולות הפתוחים בין שני חלקי גרמניה הם מצב "בלתי נסבל", והתבטא כי "על קו ההפרדה בין מזרח גרמניה ומערבה להפוך לגבול, לא קו-גבול רגיל ככל גבול, אלא גבול מסוכן..."{{הערה|Hope Millard Harrison, Driving the Soviets Up the Wall: Soviet-East German Relations, 1953–1961, footnote p. 240. Princeton University Press, 2003
}}. הגבול בין שתי מדינות גרמניה נסגר ב-26 במאי 1952. במבצע שכונה "מבצע שְרָצים" (Aktion Ungeziefer) פונו אלפי תושבים לאורך הגבול, והוקמה [[גדר]] תיל דוקרני שלצדה רצועה מפורזת שרוחבה מספר קילומטרים. למרות סגירת הגבול עברו באותה שנה כ-182,000 מתושבי מזרח גרמניה למערב
====הבריחה דרך ברלין המערבית====
שורה 30:
גם השנים הבאות לא שיפרו את המצב הכלכלי והחברתי. ב-1956 פרצו מהומות ברחבי פולין, ובסוף 1956 פרצה בהונגריה התקוממות, שדוכאה על ידי הסובייטים ביד ברזל. הרפורמות ירדו מסדר היום, ובמקומן שב המשטר לדרכו הקודמת, ולהמשך ההגבלות על עסקים פרטיים. הושמו הגבלות גם על יציאה לחו"ל לצורך ביקורי קרובים, ביקורים שהיו לצנינים בעיני המשטר הן בשל האפשרות להשואה עם תנאי החיים במערב והן בשל העובדה כי במקרים רבים נמנעו הנוסעים מלחזור. ב -11 בדצמבר 1957 נחקק חוק הדרכונים החדש, שהקשה מאוד על היציאה לחו"ל, ובעקבותיו גדל מאוד מספר העוזבים דרך ברלין המערבית ליותר מ-90% מהסך הכולל.
בשנים 1954-1959 התייצב מספרם של היוצאים ברמה של בין 200,000 ל-250,000 בשנה<ref>למעט חריגות כלפי מטה בשנים 1954 - כ 184,000, ו-1959 - כ-144,000</ref>. משנת הקמת גרמניה המזרחית, 1949, ועד לבניית החומה ב-1961 ערקו על פי הערכות שונות, בין 2.7 ליותר מ-3 מיליון מזרח-גרמנים מהמזרח אל המערב - כשישית מתושביה
{{חלונית2|
תוכן='''יואכים טרנקנר, צעיר מזרח-גרמני יליד [[תורינגיה]], עבר לברלין המערבית ב-1959. הוא הגיע ל[[מחנה המעבר מריינפלדה]], תוחקר שם על ידי אנשי מודיעין וקיבל אישור להישאר בברלין המערבית. סיפורו חושף טפח ממציאות החיים בברלין על שני חלקיה טרם בניית החומה''':
שורה 36:
"לאדם ממערב (ברלין), בירה בפאב בצד המזרחי של הרחוב עלתה רק רבע או שליש מהמחיר שהיית צריך לשלם במערב, תלוי בשער החליפין. אנו תושבי המערב היינו יכולים לבקר במספרה בתמורה לכמה [[פפניג]], עם קצת כסף קטן יכולנו לבלות ערב באופרה הלאומית בברלין המזרחית, או ב[[ברלינר אנסמבל]].
בעבור קומץ מארקים יכולנו להיכנס לחנויות בבעלות המדינה ולקנות תקליטים או ספרים. ברלין המזרחית
מובן שבאותו זמן לא ידענו במשך כמה זמן תאפשר גרמניה המזרחית את מכירת החיסול הזו, או כמה זמן, עם הפליטים שמתגודדים על הגבול למערב, היא תהיה מוכנה להתמודד עם אובדן הדם האנושי שלה. אבל בתחילת 1961, לכל המאוחר, דנו בנושא זה בכל יום. היו ויכוחים לוהטים בין חברים לעבודה ובני זוג, וכולם הרגישו שמשהו דרמטי עומד לקרות. אבל חומה ממש באמצע העיר, כפי שהציעו מדי פעם? לא, הדמיון שלנו לא הגיע כה רחוק ... <ref> [http://he.scribd.com/doc/49766893/the-berlin-wall מקור]</ref>}}
שורה 112:
{{ערך מורחב|חומת ברלין}}
[[קובץ:Berlinmuren.jpg|ממוזער|הדור הראשון של החומה, 1961: לוחות בטון ולבנים בגובה של כשני מטרים ומעליהם תיל דוקרני. בשנים שלאחר מכן הוגבהה החומה והפכה למכשול כמעט בלתי עביר.]]
ב-13 באוגוסט 1961 הוקמה החומה. ראשיתה בגדר תיל מינימלית, המשכה בלוחות בטון ובאזור חיץ שהיה "מחוץ לתחום" לאזרחים רגילים, וסופה במכשול מבוצר, כמעט בלתי חדיר, מסוכן לחצייה. בעקבות הקמת החומה ירד באופן חד מספר העוזבים את מזרח גרמניה. בחמש השנים הראשונות הסתכם מספר העוזבים בממוצע ב-32,000 לשנה, ובשנות השבעים עמד על כ-15,000 בשנה, מרביתם לאחר קבלת אשרת יציאה וחלקם
[http://books.google.co.il/books?id=LlvD47cU-qAC&pg=PA16&lpg=PA16&dq=143917+204092&source=bl&ots=IvhYBgNbrX&sig=wLW74rzYz91Ob8mhsB6mMbH2NvU&hl=en&sa=X&ei=RJbQUKHOIsWhtAbtyoGgAw&sqi=2&ved=0CCwQ6AEwAA#v=onepage&q=143917%20204092&f=false מקור]
.</ref>
| |||