גרגיי צ'יקי – הבדלי גרסאות

'''גרגיי צ'יקי''' (ב[[הונגרית]]:'''Csiky Gergely''', {{כ}} [[8 בדצמבר]] [[1842]] פנקוטה - [[19 בנובמבר]][[1891]] [[בודפשט]]) היה [[מחזאי]] ו[[מתרגם]] [[הונגרי]], יליד [[טרנסילבניה]]. היה חבר בהתכתבות של האקדמיה ההונגרית למדעים ומזכיר משנה של החברה הספרותית על שם "קישפאלודי". היה [[כומר]] [[נצרות קתולית|קתולי]] בהכשרתו. לצידוםלצידם של [[מיקלוש יושיקה]] וקארוי קישפלודי היה אחד מהמחזאיםהמחזאים הבולטים בהונגריה ב[[המאה ה-19]].

גרג'יי צ'יקי נולד בכפר פנקוטה, ב[[מחוז ארד]], אז ב[[הונגריה]], חלק מ[[האימפריה האוסטרית]], בימינו חלק מ[[טרנסילבניה]] ב[[רומניה]], כבן של ה[[רופא]] הראשי של המחוז, יאנוש צ'יקי, ושל אשתו, הלנה לבית ורזאר (Verzár). מצד אמו היו לו שורשים [[ארמנים]]. כבר בעת לימודיו בגימנסיה בעיר [[ארד (עיר)|ארד]] התבלט בכשרונו ובאהבתו ל[[ספרות]] ול[[שירה]]. התעניין במיוחד בספרות ההונגרית וב[[ספרות יוונית עתיקה|הספרות הקלאסית היוונית]] ו[[רומא העתיקה|הרומית]]. בגיל שמונה כתב את השיר הראשון שהקדיש לאמו. בנעוריו שלח לעיתונים מפרי יצירותיו תחת שם העט "גיולה מארוש" (גיולה מאזור הנהר [[מורש|מארוש]]).כן ניסה את כוחו בתרגומים של סיפורים קצרים מ[[אנגלית]] ומ[[צרפתית]].

כהכנה לקריירה של [[כמורה]], נרשם למשך שנתיים בסמינר לכמרים קתוליים ב[[טימישוארה|טמשוואר]], שפעל תחת חסות ה[[בישוף|בישופות]] של [[צ'נאד]]. נסע לאחר מכן ללימודי [[תאולוגיה]] רומית-קתולית ב[[פשט]]. שם ישב בראש חוג של חובבי ספרות וכתב לבטאון של פרחי הכמורה על חייהם של [[אתנסיוס|הקדוש אתנסיוס הגדול]] ושל שאנדור צ'אנאגיאנאדי, בישוף של צ'נאד. בסיום הלימודים בשנת [[1864]] נקרא לטימישוארה כדי לעבוד כמה חדשים כרשם במשרד הבישוף. כעבור שנה בשנת [[1865]], הוסמך ככומר ונשלח להשתלמות במכון התאולוגי "אוסוסטינאוםאוגוסטינאום" בו[[וינה]], בו סיים את התואר [[דוקטור]] לתאולוגיה בשנת [[1868]].

בשובו לאזור הולדתו שימש כקפלן ביישוב טורניה, ברומנית - טורנו, בימינו כפר המשתייך בימינו לכפר הגדול פצ'קה. לאחר מכן, בשנים [[1878]]-[[1870]], כיהן כפרופסור ל[[משפט]] כנסייתי ול[[היסטוריה]] בסמינר התאולוגי ב [[טימישוארה|טמשוואר]], שבו למד.

במקביל לעבודתו בהוראה, כתב בעיתון "צ'נאד" של הבישופות, המשיך לפרסם שירים, סיפורים ומחזות, בהתחלה ברוח [[נאו-רומנטיזם|נאו-רומנטית]]. אחרי כתיבת כמה [[רומן|רומנים]] והסיפוריםוסיפורים מההיסטוריה של הכנסייה ,שזיכו אותו בהכרה מסוימת, כתיבת המחזות הביאה לו את התהילה בארצו. אחרי כמה מחזות שזיכו אותו בפרסים של האקדמיה בשנים 1875-1879 "Jóslat" ("חזון") - פרס "קלטי" Keleti שוויו 100 זהובים, " Janus" ("יאנוס") - עוד פרס "קלטי","Az ellenállhatatlan"' ("אין לעמוד בפניו") שהתאפיין בסממנים האופייניים לכשרונו - ישירותכנות, רוח רעננה, עוצמה [[ריאליזם|ריאליסטית]] וסגנון ייחודי מאוד - זכה בפרס קאראצ'וני ,ששוויו היה 400 זהובים, ו- ''Bizalmatlan'' "חסר אמון" - פרס קלטי נוסף), בסוף שנת [[1878]] הרשה לו הבישוף להתיישב בבודפשט.

ב- [[1879]] ב-[[29 בינואר]] נבחר לחבר באגודה הספרותית על שם קישפאלודי וב-[[19 בפברואר]] נבחר למזכיר משנה שלה. ב-[[22 במאי]] נבחר גם לחבר בהתכתבות של האקדמיה ההונגרית למדעים. באותה תקופה הקדיש עצמו גם הוראהלהוראה בבית ספר למשחק והתמנה ל[[דרמטורג]] של התיאטרון הלאומי בבודפשט.

ב-[[1879]] ביקר למשך חצי שנה ב[[פריז]] בה התוודע מקרוב לעולם התיאטרון הצרפתי. חזר בתנופה יצירתית מרשימה והעשיר את הספרות ההונגרית במחזות ריאליסטייםריאליסטים כמו ''A Proletárok'' (ה[[פרולטריון|פרולטרים]]), Buborékok (בועות), ''Két szerelem'' (שתי אהבות), ''A szégyenlős'' (הביישן), ''[[עתליה]]'' וכו', בהם ליקט היבטהיבטים אחד או אחרשונים של החיים המודרניים ותרגם אותם בעוצמה לשפת הבמה. הושפע על ידי מחזאים צרפתים כמו [[ויקטוריין סרדו]], [[אמיל אוז'ייה]], [[פרנסואה קופה]].