סביל – הבדלי גרסאות

'''סֶ‏בִּיל''' ([[טורקית]] '''Sebil''') המוכר גם בשם '''רהט''' הוא מבנה בו מצוי מתקן [[מים]] ציבורי המיועד ל[[שתייה]] של [[אדם|בני אדם]]. בעבר מוקם הסביל בצומת דרכים ובמקומות בהם עוברי אורח עוצרים ונזקקים ל[[מי שתיה]]. הסביל ממוקם גם בקירות חיצוניים של [[מסגד|מסגדים]]ים או בחצר לשם שתייה ו[[וודו (רחצה טקסית)|היטהרות טקסית]] לפני התפילה<ref>[http://photo.net/photodb/photo?photo_id=708634 "Sebil" is a fountain where muslims take ablution (cleaning) before heading for prayer inside the mosque]</ref>.

בתרבות העות'מאנית - טורקית יש הבחנה בין המקום הציבורי לחלוקת מים הנקרא סביל לבין [[ברז]] ציבורי הנקרא צ'שמה ([http://tr.wikipedia.org/wiki/%C3%87e%C5%9Fme Çeşme]). בתרבות הטורקית צ'שמה הוא ברז מים לתועלת כל אשר ניצב לצידי הדרכים. בדרך כלל המתקן ל[[וודו (רחצה טקסית)|היטהרות טקסית]] לפני התפילה, ב[[מסגד|מסגדים]]ים רבים מורחב לבניין נפרד או למתקן במרכז החצר ונקרא גם כן סביל[http://photo.net/photodb/photo?photo_id=708634]. בישראל היום אין הבחנה בין ברז ציבורי או מתקן רחצה למקום בו חילקו מים וכל מתקני המים הציבוריים מהתקופה הערבית או העות'מאנית נקראים בשם סביל.

בניין במבואות [[יפו]] בצד הדרך לירושלים, היום בדרך בן-צבי היוצאת ממרכז יפו לצומת חולון ולכוון ירושלים, נקרא [[סביל אבו נבוט]] הבניין בעל שלוש כיפות ומעוטר בעמודים מחודדים (ראה בתמונה). נקרא על שם מושל יפו הטורקי, [[מחמוד אגא א-שאמי|אבו נבוט]] שמספרים שהיה נוהג להתהלך עם אלה בידו, "אבו נבוט" פירושו בעל האלה או אבי האלה (מחבט או מקל גדול).

במאות ה-14 וה-15 הוקמו סבילים [[ממלוכים|ממלוכיים]] רבים באזור רחובות השלשלת ואל-ואד ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] וכן על רחבת הר הבית. ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] נבנו ב[[ירושלים]] ביוזמת [[סולימאן המפואר]], חמישה רהטים בתוך [[חומות ירושלים]] ואחד מחוצה להם - הוא הסביל הניצב על גשר דרך חברון החוצה את [[גיא בן הנום]] בין מבנה ה[[סינמטק ירושלים|סינמטק]] ל[[בריכת הסולטאן]].

* [http://www.turkishculture.org/pages.php?ChildID=&ParentID=6&ID=30&ChildID1=&miMore=&&pageno=0#PageImage Fountains of Istanbul] (כולל תמונות של סבילים)

[[קטגוריה:מבני אספקת מים בישראל]]