נחמן מברסלב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 56:
בשנותיו האחרונות סבל ממחלת ה[[שחפת]] ובשנת 1808 הגיע עד [[לבוב]], כדי למצוא לה תרופה, אך הרופאים התייאשו מלעזור לו. בשנת 1810 פקד אותו אסון נוסף: ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרף כליל, ובאותו זמן הגיעה הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן עבר לאומן. הוא נפטר שם כעבור חצי שנה, ב-[[16 באוקטובר]], בגיל 38 ממחלת השחפת. בניו של ר' נחמן נפטרו בחייו, ובנותיו היו עדין צעירות, וכשנישאו לא נישאו לחסידי ברסלב.
לאחר מותו לא מונה לו יורש, כפי שהוא ציווה שהוא רוצה לעשות משהו נצחי ולא כמו שאר האדמו"רים שפעלו בחייהם, ובמותם נגמר פעלם, אלא שהחסידים יעשו חסידים. לכן בפי העם חסידיו נקראו "החסידים המתים". ובברסלב נהגו לומר שהם עם אדמו"ר חי לא במובן הפיזי, אלא שהוא מדריך אותם ועוזר להם להתקרב
לפי המנהג החסידי, חסידים חייבים פעם בשנה לפחות להגיע לרבם, המנהג הזה נשתמר בצורתו המיוחדת גם אצל חסידי ברסלב, שבאים פעם בשנה, בראש השנה, ל[[קבר רבי נחמן מברסלב]] באומן.
| |||