כלי כתיבה – הבדלי גרסאות

'''כלי כתיבה''' הם [[כלי]]ם המשמשים ל[[כתיבה]] או ל[[שרטוט]]. יש להבחין בין שני סוגים של כלי כתיבה:

* אלה המשמשים לפעולת הכתיבה: [[עט]], [[עיפרון]], [[רייספדר]] וכו'.

* אלה המשמשים לאחסון הטקסט שנכתב (או הרישום שנוצר): [[נייר]], [[פפירוס]] וכו'.

 

מקור כלי הכתיבה הוא בתקופת האבן, כאשר האדם הקדמון צייר את ה[[פטרוגליף|פטרוגליפים]] על קירות ה[[מערה|מערות]].

 

עם הופעת ה[[כתב]] ב[[שומר]] וב[[מצרים העתיקה]], הופיעו גם כלי הכתיבה היותר מתקדמים. בהתחלה כתבו רק את הדברים החשובים ביותר, כגון צווים מלכותיים או חוקי דת, על אבנים, ומאוחר יותר עברו לכתיבה על [[פפירוס]]. הפפירוס היה נפוץ בכל רחבי העולם העתיק במערב אירופה, אך ב[[המאה ה-2 לפנה"ס|מאה ה-2 לפנה"ס]] חל משבר ביחסי מצרים עם שאר המדינות, והם אסרו על [[יצוא]] צמח ה[[גומא]], שממנו עושים את הפפירוס. היות שמצרים הייתה המקור היחיד ליצור פפירוס, נאלצו לחפש חומר חדש לכתוב עליו. החומר החדש הומצא ב[[פרגמון]] ב[[אסיה הקטנה]], ונקרא לפיכך "[[פרגמנט]]". למרות שהפרגמנט עמיד יותר מהפפירוס, יצורו יקר יותר ולכן כעבור פרק זמן קצר, כאשר האמבמרגו הוסר, חזרו להשתמש בפפירוס, אם כי לפרגמנט עדיין היה שמור מקום של כבוד. עם הבאת ה[[נייר]] מ[[סין]] עברו בני אירופה להשתמש בו במקום בפפירוס.

 

קיימים יחסי גומלין בין כלי הכתיבה לבין התפתחות הכתב. עמים שכלי הכתיבה הזמינים להם היו כרוכים בסיתות (הכאה על חרט החורט במשטח הכתיבה) פיתחו כתב הנכתב מימין לשמאל, ואותיותיו מורכבות מקווים ישרים. זאת משום שנוח יותר לאדם ימני לסתת כאשר כלי הסיתות מונף ביד ימין ומסתיר את הטקסט הכתוב. דוגמה לכתב כזה הוא [[כתב יתדות|כתב היתדות]], ממנו צמח הכתב העברי.