שרה ברוורמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סקריפט החלפות (יוגוסלבי)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1
שורה 26:
למטרת המשימה עברה יחד עם צנחנים נוספים מיונים רבים וקורסים שכללו קורס צניחה בבסיס רמת דוד. לאחר טקס סיום קורס הצניחה, שהתקיים ב[[תל אביב]], הועברו ל[[מצרים]] למעבר קורסי [[אלחוט]], [[נהיגה]], [[אנגלית]] והשפה הזרה המתאימה למקום המשימה המיועד של כל צנחן (במקרה שלה - רומניה). לכל צנחן נתפר סיפור כיסוי, למקרה שייתפס וייחקר. על הצנחנים הגברים ריחף עונש [[מאסר]] בלבד, כלוחמים בעת מלחמה, אולם על הצנחניות איים [[עונש מוות]], שכן כל אישה לוחמת סווגה מיד גם כ[[מרגל]]ת. סיפור הכיסוי של שרה היה שהיא [[עיתונאי]]ת זרה ששהתה בישראל מספר שנים במסגרת עבודתה, וכי ביקורה באירופה הוא חלק מעבודה זו.
 
בכל שלבי האימון התאמנה שרה ברוורמן למשימה יחד עם [[חביבה רייק]]. רייק צנחה וביצעה חלקים גדולים מהמוטל עליה, אך נתפסה לבסוף ונרצחה בידי הגרמנים {{הערה|[[חנה סנש]] התקבלה למסלול הצנחניות מחזור אחד לפני ברוורמן והן לא נפגשו בכל שלבי האימונים.}}.
 
===המשימה===
באוגוסט 1944 יצאה למשימתה הראשונה, עם צנחנים נוספים. כל אחד מהם היה חמוש ובבגדיו מוסתרות כמויות כסף גדולות מאוד למטרות קיום, [[שוחד]] וסיוע כספי לפרטיזנים או ליהודים שייפגשו בדרך. שרה ברוורמן לא סיימה את קורס הצנחנים ב[[רמת דוד (בסיס)|בסיס חיל האוויר הבריטי "רמת דוד"]] משום שבהגיע הרגע בו הייתה אמורה לקפוץ מהמטוס ולצנוח, נתקפה פחד וקפאה במקום. לימים סיפרה כי אותו אירוע של פחד מהקפיצה הוא טראומה המלווה אותה כל חייה. למרות שלא צנחה, מוסדות היישוב בארץ ישראל, וכן המפקדים ה[[בריטים]] הממונים על החדרת הצנחנים לאירופה, הכירו בחשיבותה ובכישוריה. על כן, היא הוטסה לשטח שבשליטת הפרטיזנים ב[[יוגוסלביה]] ומשם הייתה אמורה לעבור ל[[רומניה]], יעד שליחותה. משימתה בוטלה עקב הצטרפותה של רומניה לבעלות הברית. לאחר תקופה בקרב הפרטיזנים, היא הוחזרה ל[[איטליה]] ומשם לארץ ישראל, לקיבוצה, [[שמיר (קיבוץ)|שמיר]] {{הערה|תהילה עופר וזאב עופר, '''חביבה - סיפור חייה, שליחותה ונפילתה של הצנחנית חביבה רייק''', [[ספריית פועלים]], 2004}}.
 
===פועלה לאחר מכן===
שורה 40:
ברוורמן-שפכנר התגוררה בקיבוץ שמיר. העבירה הרצאות לחיילי ולקציני צה"ל, לזכר האנשים עמם לחמה, המשימה והתקופה, וכדי להעלות על נס את של גבורתם של האנשים הפשוטים.
 
ב-[[10 ביולי]] [[2008]], בגיל 89, הוענק לה "[[אות השירות המבצעי]]" על ידי מפקד [[חטיבת הצנחנים]], אל"מ [[הרצי הלוי]]. ב-[[2010]] הייתה בין [[טקס הדלקת המשואות|משיאי שתים-עשרה המשואות]] ב[[יום העצמאות]] ה-62 למדינת ישראל {{הערה|{{mynet|קרני עם-עד|שני קיבוצניקים בין מדליקי המשואות|3866390|23 במרץ 2010|}}}}.
 
ברוורמן נפטרה ב-[[10 בפברואר]] [[2013]] בקיבוץ שמיר.