מיליסנט פוסט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 23:
בשנת 1897 הפכה פוסט לנשיאת ה-NUWSS) The National Union of Women's Suffrage Societies), ארגון גג של התנועה הסופרג'יסטית. התנועה תחת מנהיגותה נקטה בקו הסברה מתון אך נחוש, הפועל בדרכי שלום. פעילותו כללה ארגון עצרות, פרסום כרזות והפצת מידע, החתמת עצומות, ארגון חוגי בית ו[[שדלנות]] בפרלמנט.
 
עם התקדמות המאבק, החלה והתגלעה מתיחות פנים-ארגונית ב-NUWSS, בין הצד היוני של פוסט, לצד הנצי של הפעילה אמלין פנקהרסט, שששאףששאף לקדם את המאבק באמצעים מיליטנטיים יותר. בשנת 1903 התנועה התפצלה, וחלק מהארגונים פרשו והתארגנו תחת הנהגתה של פנקהרסט בארגון [[WSPU]] {{כ}}(Women's Social and Political Union). נשות ה-WSPU זכו לכינוי "סופרג'טס", להבדיל מהמונח הכללי, "סופרג'יסטיות". אלה נקטו בשלל פעולות שמטרתן לעורר פרובוקציה, חלקן בלתי חוקיות: הפרות סדר, שביתות רעב בזמן מעצר, פעולות ישירות המכוונות נגד חברי פרלמנט ושרים. בשיא המאבק פנו הסופרג'טס לפעולות אלימיות יותר, כמו הצתה וונדליזם{{הערה|הרמן, תמר. '''לעלה למטה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית''', כרך ראשון, האוניברסיטה הפתוחה 2004, עמ' 177‏.}}. על אף תשומת הלב הציבורית הרבה שהשיגו נשות ה-WSPU, הרוב המוחץ של התנועה הסופרג'יסטית המשיך לזהות עצמו עם ארגון ה-NUWSS: כך, בשנת 1913, תחת ארגונה של פנקהרסט התאגדו בסך הכל כ-2,000 פעילות, ואילו תחת ארגון ה-NUWSS התאגדו כ-50,000.
 
פוסט, שהמשיכה לכהן כנשיאת ה-NUWSS, התנגדה בכל לבה לפעולות אלימות. היא התבטאה רבות נגד פניה לאלימות, מתוך חשש שהדבר משווה לתנועה תדמית לא-רצינית ואירציונלית, תדמית שהייתה רווחת גם כך ביחס לנשים, בחברה השמרנית של תחילת המאה ה-20. בכתביה הדגישה פוסט את הפניה להגיון ככלי מרכזי ואפקטיבי להשגת המטרה<ref>Garrett Faucett,Millicent. '''Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement''', London Jack, 1912, p.64</ref></blockquote>.
שורה 32:
עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב-1914, הפסיק ארגון ה-WSPU את פעילותו באופן כמעט מוחלט, והפנה את משאביו לסיוע למאמצי המלחמה. ארגון ה-NUWSS בהנהגת פוסט המשיך בפעילותו. בהיותו ארגון שפועל בדרכי שלום, פעילותו לא נתפסה מבחוץ כאנטי-פטריוטית, והיות ורבים מפעיליו הגדירו עצמם פציפיסטים, לא הגיעה דרישה לחדול מפעילות מפנים. הארגון המשיך לפעול לכל אורך המלחמה, כשהוא משכיל לרתום לצורכי תעמולה את תרומתן הגדולה של נשים למאמץ המלחמתי.
 
מאמצים אלה נשאו פרי, ובשנת 1918 הוענקה לנשות בריטניה הנשואות מעל גיל 30 זכות הצבעה; זכות הצבעה כללית לכל אישה מעל גיל 21 הוענקה בשנת 1928.
 
===לאחר מתן זכות ההצבעה לנשים===