המומינים (אנימה) – הבדלי גרסאות

===חברי המשפחה===

*'''[[סנורקה]]''': (ליליאן ברטו/חני נחמיאס/[[אורנה לביא-פלינט]]/[[איריס זינגר]]) ידידתו הטובה של מומין ואף מאוהבת בו. היא מתאהבת באחרים לעתים אבל חוזרת למומין כשהעניינים מתחממים יותר מדי. סנורקה היא עדינה ונבונה, תלויה במומין מאוד וסומכת עליו בכל. חברתה הטובה היא מאי הקטנה. סנורקה נשארת לכל אורך הסדרה אכפתית ועדינת נפש ומלאת אמונה בטוב שבעולם, סנורקה מוצאת עצמה כבת משפחה של המומינים אך נשארת נאמנה לאחיה סנורק ודואגת לו. סנורקה וסנורק הם סנורקים - תת-גזעים של המומינים.

*'''[[סניף (דמות)|סניף]]''': (אסף כחולי) סניף הוא יצור דמוי קנגורו או עכבר, חברו הילדותי במקצת של מומין הנחשב כבן משפחה, בבית המומינים. זוהי אחת הדמויות הבודדות בסדרה המגלה [[חומרנות]] וחיבה יתרה לכסף, אחריו היא רודפת באופן עקבי. כמו כן מאופיין סניף כפחדן, [[קמצנות|קמצן]] וזללן.

* '''[[סנופקין]]''': ([[עודד מנשה]]/[[דן תורן]]) חברו הטוב של מומין אשר נודד דרומה עם האוהל שלו כל חורף וחוזר באביב. סנופקין הוא בנם של בימבלינה וג'וקסטר, ומכאן הוא אח למחצה של מאי הקטנה (בתה של בימבלינה). סנופקין הוא טיפוס שתקן ומופנם האוהב להתבודד, נערץ על ידי חבריו, בעיקר מומין, שמתייחסים אליו כאל חכם ובר-דעת. לראשו תמיד אותו כובע ירוק ישן ולגופו תמיד אותה חליפה ירוקה. סנופקין חי בפשטות ב[[אוהל]] ליד ה[[נהר]] השוכן בעמק המומינים, נוהג לנגן ב[[מפוחית]] פה. הוא ניזון מהדגים שהוא דג בנהר. שלא כמו חבריו האחרים ב"עמק המומינים", בגלל רצונו להתבודד אינו רואה את בית המומינים כביתו שלו, אך זוכה שם באופן תמידי לאירוח מאיר פנים, סנופקין אינו מסכים שמומין טרול יצטרף אליו בנדודיו החורפיים, אך תמיד ראוי לקבלת הפנים מחממת הלב ממומין כאשר חוזר באביב.

* '''[[מאי הקטנה]]''': ([[סיון שביט]]) ילדה נערית קטנה, שובבה וזדונית, שלא מפחדת מכלום. מאי היא אחותה של בימבל. לדברי בימבל, מאי הקטנה נמסרה לאחריותה על ידי אימן של השתיים מפני שזו התייאשה מלנסות לחנך אותה. לדבריה, אם בימבל לא תוכל לחנך אותה, אף אחד כבר לא יוכל. לכן, מסבירה בימבל את ניסיונות השווא שלה להשליט סדר על מאי כ"עניין של עיקרון". מאי היא ילדה קטנה ונמוכת קומה בעלת ממדים רגילים. שערה של מאי הקטנה הוא [[ג'ינג'י|אדמוני]] ואסוף תמיד ב"קוקו" מזדקר. היא לבושה תמיד בשמלה אדומה פשוטה. לצווארה סרט סגול. מאי מעידה על עצמה שהיא אף פעם לא עצובה, אלא רק שמחה או נרגזת.

* '''מר המיולין''': ([[שמעון כהן (מדבב)|שמעון כהן]]) קשיש מגזע "המיולין" (נקרא על שם הגזע) שמתעסק באספנות. בתחילה אסף בולים, כאשר אסף את כל הבולים שבעולם, עבר לאיסוף פרחים למיניהם ולבסוף עבר לתחום הצפרות. אדם טוב לב ומעט אומלל בגלל תעלוליו המרושעים והבלתי פוסקים של סרח. נרתם לעזור למומין ולסנורקה בכל צרה. מנהל קשר שוטף עם "האגודה לצמחים חדשים" ומנסה לרשום שם את גילוייו. פעמיים זכה לקבלת הכבוד על גילויים של שני צמחים נדירים בעמק המומינים, שנקראו על שמו. האחד הוא גלדיולוס המיולינסיס והשני הוא גלדיולוס המליפורמיס. דודתו של מר המיולין גידלה את מומינאבא בבית היתומים.

 

* '''המפקח''': (דן תורן) מפקח המשטרה בעמק המומינים. מאוהב בבימבל. המפקח אחראי על שלושה שוטרים זוטרים.

* '''המכשפה''': (סיון שביט) אישה זקנה ובעלת מזג רע. חיה לה ביער המכשפות ביחד עם נכדתה אליסיה.

* '''הגרוק''': [[מפלצות וחיות אגדיות|מפלצת]] קרה ובודדה. כל הנמצא בסביבתהּ הופך לגוש קרח. היא אינה רעה מיסודה, ותמיד מחפשת חברה וחום, אך בשל מראהּ החיצוני היא מביאה להרתעות מפניה. היא נוהגת להתיישב על מדורות בוערות כדי להתחמם, דבר הגורם מיד לכבייתן.

* '''השמנטפים''': יצורים מוזרים ולבנים, בצורת מקל עם ידיים קטנות אשר צומחים מזרעים מיוחדים שנשתלו בליל אמצע הקיץ. "השמנטפים" הם יצורים אשר מפיקים חשמל, ונטענים מהברקים בלילות חורף סגריריים כשסופת ברקים מכה בעץ הארז העתיק בראש הרי הבדידות, מקום היקבצותם. מי שמתקרב אליהם מתחשמל, לכן הם נמצאים בבחינת אותם יצורים שיש לשמור מרחק מפניהם. יש להם ברומטר אשר תלוי על עמוד קולט ברקים שאומר להם מתי קרבה לה סופת ברקים, המהווה אפוא, את מקור היטענותם.