טוקבק – הבדלי גרסאות

כותבי התגובות נהנים מהאנונימיות היחסית שמעניק להם האינטרנט, ולעתים מנצלים זאת לרעה, להוצאת [[דיבה]], [[אאוטינג (אינטרנט)|פגיעה בפרטיות]] או עוולות אחרות. בפסיקת בתי משפט השלום והמחוזי התגבשו שלוש גישות לגבי חשיפת זהות של כותבי טוקבקים אנונימים. גישה אחת, של השופטת [[דרורה פלפל]] מבית המשפט המחוזי בתל אביב, היא שיש לגלות את זהות כותב הטוקבק אם התובע משכנע את בית המשפט שיש לכאורה עוולה נזיקית בטוקבק. גישה מחמירה יותר היא של השופטת ד"ר [[מיכל אגמון-גונן]], שכתבה, בעת שכיהנה כשופטת שלום ב[[ירושלים]], שיש לחשוף זהות כותב טוקבק רק אם עשויה לקום אחריות פלילית על כותבה <ref>[http://www.law.co.il/computer-law/ploni_v_bezeqint.pdf בש"א 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי ואח']{{PDF}}</ref>. גישה שלישית, המהווה גישת ביניים, נקבעה על ידי השופט [[יצחק עמית]], בעת שכיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה. הוא קבע שניתן לחשוף זהות של כותב טוקבק במקרה של עוולה נזיקית חמורה, וכאשר מתקיים "דבר מה נוסף" שמעיד על החומרה<ref>[http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1144915.html. תומר זרחין, בית המשפט: אין לחשוף זהות טוקבקיסטים שהשמיצו עיתונאי, 25/01/10]</ref>.