פלוסיום – הבדלי גרסאות

}}

 

 

פלוסיום הייתה העיר הגדולה במזרח [[מצרים התחתונה]], ועם בנייתה שימשה כנמל על גדות הכנף המזרחית של דלתת הנילוס, שמה הקדום נגזר מהמילה המצרית ל[[בוץ]]. החל מ[[המאה הראשונה]] נסתם הנמל בסחף של חול מהדלתה וקו החוף התרחק מהעיר וב[[המאה ה-3|מאה השלישית]] כבר הייתה העיר מרוחקת כ-4 מייל מ[[הים התיכון]]. מיקומה האסטרטגי של פלוסיום הציב אותה כ[[מבצר]] גבול השומר על הכניסה למצרים ממזרח, מכוון [[הסהר הפורה]], והעיר הייתה לזירת קרבות מול אויבים שניסו לפלוש למצרים בדרך היבשה. ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] התבססה כלכלת העיר וסביבתה על ה[[פשתן]] שהיה מוצר מבוקש וסיביו, זרעיו וחלקים אחרים שימשו לייצור בד, [[צבע]], [[נייר]], רשתות דייג ו[[סבון]]. הסופר, חוקר הטבע ואיש הצבא ו[[הצי הרומי]] [[פליניוס הזקן]] כותב על פשתן פלוסיום בספרו [[תולדות הטבע]] (ב[[לטינית]]: Historia Naturalis) ואף נתן לו את השם הלטיני '''linum Pelusiacum'''. ב[[משנה]] (יומא, פרק ג', משנה ז') נאמר [[כהן גדול|שהכהן הגדול]] היה לובש [[יום הכיפורים|ביום הכיפורים]] בגדי פשתן יקרים ומשובחים מפילוסין.

בחודש דצמבר [[639]] יצא [[עמר אבן אל-עאץ]] המצביא המוסלמי מ[[אל עריש]], דרך [[מדבר סיני]] לכבוש את [[מצרים]] עם גדוד של 4,000 חיילים ערבים, וככל הנראה כוח כוח נוסף של חיילים ביזנטים ופרסים שהתאסלמו. בתחילת [[640]] הופיעו המוסלמים מול חומות פלוסיום. לאחר מצור של כחודשים וחצי נכבשה העיר בהסתערות על החומות, חומות העיר, כנסיות, הנמל והספינות שעגנו בו נשרפו. שורות הצבא המוסלמי שהדלדלו במהלך המצור התמלאו על ידי בדואים תושבי [[חצי האי סיני]] שהשמועה על כיבוש פלוסיום והתקווה לבזוז את אוצרות מצרים העבירו את נאמנותם לצד המוסלמי.

 

 

==בלוזה==