חרות (עיתון) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
מ תקלדה
שורה 9:
=="חרות" עיתון יומי==
[[תמונה:herutpaper2.jpg|ממוזער|200px|סמליל עיתון חרות היומי, ותחתיו הכיתוב: " לְשְׁלֵמוּת הַמּוֹלֶדֶת, לְקִבּוּץ גָּלוּיּוֹת, לְצֶדֶק סוֹצְיָאלִי, לְחֵרוּת הָאָדָם"]]
'''חרות''' [[עיתון יומי]] ישראלי, הוקם בשנת במאי 1948, עם הקמתה של "תנועת חרות". שמו היווה המשך לעיתון האצ"ל המחתרתי "חרות". {{ש}} עורכו הראשון היה ד"ר [[יוחנן בדר]], בשנים 1949-1948; עורכו השני היה [[יעקב רובין]], בשנים 1953-1949; עורכו השני היה [[יוסף ויניצקי]] (בשם העט: י. נץ), בשנים 1957-1953; עורכו הרביעי והאחרון היה הסופר והעיתונאי [[אייזיק רמבה]], בשנים 1965-1957. רמבה העסיק בעיתון עיתונאים צעירים חדשים, ומבלי שנבחנו דעותיהם או עברם הפוליטי.{{הערה|רבים מהעיתונאים הצעירים עברו לאחר סגירתו ל[[כלי תקשורת]] אחרים.}}{{ש}} רוב הכותבים, העיתונאים והעורכים, עבדו לפניו בכתבי עת ועיתונים של התנועה הרוויזיוניסטית: בכתב העת "[[הירדן (כתב עת)|הירדן]]" שראה אור ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] ובעיתון היומי "[[המשקיף]]", עיתונה הרשמי והחוקי של [[צה"ר|ברית הציונים הרוויזיוניסטים]] ב[[תקופת המנדט]]. וחדל מלצאת לאור לאחר הבחירות [[הכנסת הראשונה|לכנסת הראשונה]] בינואר 1948.
[[File:Begin003.jpg|שמאל|ממוזער|100px|מנחם בגין נואם, [[14 באוגוסט]] 1948]]
[[File:Uri Zvi Grinberg 1956.jpg|שמאל|ממוזער|100px|אורי צבי גרינברג]][[File:Ahimier.jpg|שמאל|ממוזער|100px|אב"א אחימאיר]]
[[File:Shlomonakdimon.jpg|שמאל|ממוזער||100px|שלמה נקדימון]]
במערכת העיתון, בצוות הסופרים העיתונאים ובין הכותבים נמנו במשך השנים (לפי א"ב): ד"ר [[אב"א אחימאיר]] (שחתם [[שם עט|בשם העט]]: אבא סיקרא), ד"ר [[בנימין אליאב]] (לובוצקי), [[עוזי בנזימן]], [[יצחק גוריון]], המשורר [[אורי צבי גרינברג]], [[זאב גלילי]],{{הערה|ראו: [http://www.zeevgalili.com/2006/04/7273 זיכרונותיו על "חרות"] (2006), באתר zeevgalili.}} [[איתן הבר]], [[יחזקאל המאירי]], [[הלל הרשושנים]],ד"ר [[זאב פון וייזל]], [[זרח ורהפטיג]],{{הערה|ראו מכתבו ; ארכיון מכון ז'בוטינסקי, תיק ל 14 - 3/13.}} [[יעקב וינשל]], [[יהודית וינקלר]], [[נח זבולוני]],{{הערה|עיתונאי ששימש כמנהל העיתון בירושלים; ראו: [http://www.ranaz.co.il/gallery/gallery5.asp סקירה עליו], באתר ranaz.}} ניסים טאיטו, [[צבי טל]], [[שמואל כ"ץ]], [[קלמן כצנלסון]], [[דב לוין]], שמואל מור, [[אליהו מצא]], [[דן מרגלית]], [[שמואל מרלין]], [[יואל מרקוס]], [[אריה נאור]], [[שלמה נקדימון]], [[שלמה סקולסקי]], [[שרה פרנקל]], [[עמוס קינן]], צבי קסלר, פרופ' [[יוסף קלוזנר]], [[משה קצב]], ח"כ [[יעקביוסף שופמן]], ו[[שלום רוזנפלד]] ששימש כמזכיר מערכת "חרות".{{הערה|שלום רוזנפלד היה מזכירו של עיתון "המשקיף", "חרות", ואחר כך, עורך ראשי בעיתון "[[מעריב]]".}}{{ש}} גיליון "חרות" מספר 1 ראה אור ב[[תל אביב]] (ובה הודפס כל ימיו) ב-[[3 באוקטובר]] 1948. בינואר [[1949]], [[מנחם בגין]] מנהיג "תנועת חרות" ראה בו אחד מכלי ה[[הסברה]] המרכזיים שלה, מלקראת הבחירות ל{{ה|אספה המכוננת}} ([[הכנסת הראשונה]]) ובהמשך פורסמו נאומיו במלואם בעיתון. הוא התאפיין בקו אופוזיציוני מובהק כלפי המפלגה השלטת [[מפא"י]], וזאת בשונה מרוב העיתונות הישראלית באותן שנים. מאבקי התנועה, הפולמוסים שניהלה והביקורת על [[ממשלת ישראל]], תוארו ב"חרות" בהרחבה, בהם: המחלוקת על קבלת [[השילומים]] מ[[גרמניה]],{{הערה|ראו:תביעה נגד יעקב רובין עורך "חרות" ובתי הדפוס של העיתון על פרסומים ביקורתיים כנגד השילומים; ארכיון מכון ז'בוטינסקי, תיק ל 14 - 1/5.}}
הביקורת על יחס [[משרדי הממשלה]] ל[[עולה חדש|עולים]] מ[[צפון אפריקה]] ו[[פרשת לבון]].{{ש}}
"חרות" נתן במה לביטוי חופשי לאנשי התנועה הרוויזיוניסטית, שנמנע מהם בתקופת המנדט, ואפשר תקשורת עם המונים בציבוריות הישראלית המתהווה, בימי הראשית של מדינת ישראל. עמודי גיליונות עסקו בידיעות חדשות מהארץ והעולם, ולצדם מאמרי פרשנות פוליטית נרחבים. הוגים ויוצרים כמו אורי צבי גרינברג, אב"א אחימאיר ויעקב ויינשל, פרסמו בו מפרי עטם. התפרסמו בו ידיעות על הנעשה בסניפי התנועה וב[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועת הנוער]] [[בית"ר]]. המדורים בעיתון כללו: מדור מדעי, מדור ספורט, מדור לחיפוש קרובים, מדור לאשה ולמשפחה, מדור לביקורת ספרים, מחזות וסרטים, ומדור חידות ותשבצים.{{ש}} אולם נבדלותו הרעיונית והמפלגתית הקרינה על מצבו הכלכלי הקשה רוב קיומו. קופת העיתון הייתה ריקה תדיר, ומשכורות העובדים לא שולמו לעתים במועדן. תפוצת העיתון למנויים הייתה מוגבלת, הגם שנעשו מאמצים רבים. ולכן, התקשה [[משה בן-זאב]], שהופקד על איתור מְנוּיִים ו[[פרסום]] בעיתון, להשיג פרסום שיכלכל את העיתון.{{הערה|ראו: משה בן-זאב, '''בשולי העיתונות הלאומית''', תל אביב: הוצאת לאור, תשמ"א-1981, עמ' 130-127.}} {{ש}} לאחר הקמת מפלגת [[גח"ל]] (ראשי תיבות: גוש חירות ליברלים), נסגר "חרות" ב-[[31 בדצמבר]] [[1965]], (ובמקביל נסגר עיתון [[הבוקר (עיתון)| הַבֹּקֶר]], עיתונם של הליברלים). במקומם של שני העיתונים שנסגרו, נוסד עיתון "[[היום (עיתון ישראלי)|היום]]" של גח"ל. ב-1969.{{הערה|1=רפי מן, [http://www.the7eye.org.il/articles/pages/070508_mann_papers_of_the_past.aspx כמו בועת סבון], העין השביעית, 7 במאי 2008}}{{ש}} ב[[ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל|ארכיון]] [[מכון ז'בוטינסקי]] נמצאים ארכיון מערכת "חרות", גיליונות "חרות", ופרוטוקולים מישיבת מערכת "חרות" שעל סדר יומה פגישות העורך בוועדת עורכי העיתונים עם ראש הממשלה, השרים והרמטכ"ל.{{הערה|ראו: ארכיון מכון ז'בוטינסקי, תיק ל 14 - 3/1.}}