חסיה בורנשטיין בילצקי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Naama chachama (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Naama chachama (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
חסיה נולדה ב[[גרודנו]], [[פולין]] בינואר 1921 כבת שניה למשפחה בת ארבעה ילדים. הוריה עבדו במפעל למשקאות קלים, אביה- יהודה בילצקי, כרואה חשבון ואימה- דבורה כפועלת. אביה ניסה להגר ל[[ארגנטינה]] על מנת להטיב את מצבם הכלכלי ולבדוק את האפשרות להעתיק את מיקום המשפחה ל[[אמריקה]], אך ניסיון זה כשל. אמה פתחה מכולת קטנה מחלון ביתם כדי לסייע בפרנסת הבית. עקב קושי כלכלי למדה חסיה ב[[בית ספר מקצועי]] מרשת "[[אורט]]", ולא ב[[בית ספר פרטי]] יהודי כאחיה. היא למדה תפירה וגילתה כשרון והצלחה רבה. בגיל 12 הצטרפה לשומר הצעיר, שם התחנכה לערכים [[ציונות|ציוניים]] ו[[סוציאליזם|סוציאליסטיים]], הדריכה, השתתפה ב[[סמינר]] והייתה מהפעילות המרכזיות ב[[קן]] [[גרודנו]]. היא הייתה מבלה בכל יום את שעות אחה"צ עם חבריה לתנועה, ובבגרותה אף הפכה לנציגת הקן בועידת התנועה המרכזית.
==תחילת המלחמה==
עקב מיקומה של גרודנו בחלקה המזרחי של פולין, נכבשה העיר מספר פעמים. עם פרוץ המלחמה ב1 בספטמבר 1939 נכבשה על ידי הגרמנים אשר הטילו עוצר על כלל התושבים, הגבילו את חלוקת המזון ועודדו התנכלויות והתעללויות ביהודי העיר. מספר שבועות לאחר מכן כבש [[הצבא האדום]] את העיר. ה[[סובייטים]] לא הבדילו בין יהודים לנוצרים ומיקדו את מאבקם ב[[קפיטליזם]]. שלטונם על העיר היה מוחלט ונוקשה. הם אסרו על כל התאגדות פוליטית, ולקחו לידיהם את כל הסמכויות. במהלך שליטתם לא התאפשרה פעילותה הגלויה של תנועת השומר הצעיר. חסיה וחבריה המשיכו לערוך מפגשים קבוצתיים בסתר על מנת להמשיך ולקיים פעילות חברתית תנועתית. {{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003). עמ' 62-73, 78-80.}}
ביוני 1941, בראשית [[מבצע ברברוסה]], 22.6.1941, נכבשה גרודנו פעם נוספת בידי הגרמנים. מיד לאחר כיבושם הטילו הגרמנים גזירות על היהודים. הם הטילו עוצר וחילקו תלושי מזון לכלל התושבים, אך היהודים לרוב נדחקו לסוף התור ולא זכו לקבל את חלקם. חסיה, בעלת חזות פולנית, נהגה לעמוד בתור ללחם במקומות רחוקים, בהם היתה מורידה את מגן הדוד ולא היתה מזוהה כיהודיה. כדי להשיג כסף למזון נוסף מלבד לחם למשפחה, החלה חסיה לעבוד עבור שכנות פולניות בעבודות תפירה.
בנובמבר 1941 הורו על כל יהודי העיר לעבור ל[[גטו]], אשר מוקם באזור צפוף במרכז העיר. חסיה ומשפחתה עברו לגור אצל סבתה של חברת ילדות של חסיה, יחד עם משפחה נוספת. הם חוו מצוקת רעב קשה. אביה ואחיה של חסיה עבדו בעבודות כפיה, וחסיה החלה לעבוד מחוץ לגטו במפעל לבנים. היא התיידדה עם הפולניות שעבדו איתה והחלה לבצע עבורן עבודות תפירה, תמורתן קיבלה מזון והביאה אותו למשפחתה. בהמשך עבדה חסיה גם בשדות סלק, עבודה קשה מאוד אשר הכאיבה לה, אך זיכתה אותה במנות מזון נוספות. {{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003). עמ' 89, 103- 105}}.
| |||