חסיה בורנשטיין בילצקי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Naama chachama (שיחה | תרומות) |
Naama chachama (שיחה | תרומות) |
||
שורה 14:
באוגוסט 1947 קיבלו חסיה והילדים מגיעים אשרת כניסה לארץ ונקלטו בעתלית. לאחר השחרור ממחנה המעפילים הגיעה חסיה עם קבוצת הילדים הבוגרים לקיבוץ גן שמואל, שם נקלטו. לראשונה לאחר שנה וחצי, נפרדה חסיה מהילדים ויצאה לדרכה ללא תפקיד ואחריות. היא החליטה להצטרף לגרעין ולהקים את קיבוץ להבות הבשן.{{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003). עמ' 328-330.}}
בשנת 1947 הקימה את ביתה בקיבוץ יחד עם הייני בורנשטיין. ב-1949 נולדה ביתם הבכורה יהודית, ולאחר מכן נולדו בנותיהן רחלי ודורית. במהלך החיים בקיבוץ חסיה המשיכה לעבוד כמחנכת. תחילה פתחה את גן הילדים במעברה חלסה, לימים קריית שמונה. לאחר מכן עסקה בקליטת קבוצות עליית הנוער בקיבוץ וגרעין הארגנטינאי שהגיע עם פרוץ מלחמת ששת הימים. גם כשהגיעה העליה הרוסית הגדולה בשנות ה-90 חסיה נרתמה לעזור בקליטת המשפחות ותרמה רבות הן בשל אישיותה והן בשל ידיעת השפה הרוסית.{{הערה|1=[http://www.moreshet.org/?CategoryID=196&ArticleID=1247 אתר מורשת]}}
במקביל עסקה חסיה באמנות, הקימה את מחלקת הקרמיקה במכללת תל-חי, יצרה ולימדה ואף עמדה בראש המחלקה. כגימלאית ריכזה ופיתחה את המתפרה בקיבוץ ושבה לעסוק בעבודות עיצוב ותפירה.{{הערה | בורנשטיין- ביליצקיה ח. ויצהר נ. (2003). אחת ממעטים. תל אביב: מורשת. עמ' 342.}} בשנת 2003 הוציאה לאור את ספרה "אחת ממעטים", {{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003).}} בעזרתה של נעמי יצהר אשר ראיינה וכתבה את סיפורה. ביולי 2012 נפטרה חסיה ונקברה בקיבוץ להבות הבשן. היא הותירה אחריה משפחה גדולה- בעלה הייני בורנשטיין, 3 בנותיה וחתניה, 11 נכדיה ו-10 ניניה.{{הערה|
==הערות שוליים==
| |||