לוגוגרמה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q138659 |
מ תקלדה |
||
שורה 10:
ישנן שיטות כתיבה שבהן רוב הסימנים הם לוגוגרמות. שיטות כאלה היו נפוצות בתקופות קדומות ב[[מצרים]] וב[[מסופוטמיה]], ומהן התפתחו בהדרגה שיטות כתיבה הברתיות ואלפביתיות.
ממצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]] מעידים כי [[הכתב השומרי]] כלל בתחילתו לוגוגרמות, ומאוחר יותר הפך ל[[כתב הברתי]]. שלב המעבר מכונה שיטת [[רבוס]]. בשיטה זו משתמשים בערך הפונטי של הלוגוגרמה בשפה נתונה, במקום במשמעותה, כדי ליצור סימנים חדשים. לדוגמה, שימוש בסימן ל"מיץ" יחד עם הסימן ל"פה" כדי ליצור את המילה "מצפה". שיטת המעבר הזאת הופכת את הכתב ספציפי לשפה. בהדרגה ייחסו הסופרים השומרים חשיבות רבה יותר לערך הפונטי של הסימן מאשר למשמעות שלו, עד שהכתב הפך הברתי לגמרי. אף על-פי-כן, השימוש בלוגוגרמות יכול להסביר את האימוץ המהיר יחסית של הכתב השומרי בידי דוברי השפה ה[[אכדית]], שפה השונה מה[[שומרית]] במידה רבה. ייתכן שבתחילה השתמשו הסופרים האכדים בלוגוגרמות שומריות, וקראו אותן כמילים אכדיות. ככל שהתפתח הכתב השומרי והפך הברתי, הפכו הרישומים האכדיים בלתי ניתנים לקריאה עבור הסופרים השומרים ולהפך. כתב ה[[כתב הירוגליפי|הירוגליפים]] המצרי שונה מאוד מן הכתב השומרי, אולם נראה כי הוא התפתח בדרך דומה. [[פלטת נערמר|הכתובת המצרית הראשונה]] שנמצאה מציינת את שמו של המלך ([[פרעה]]) [[נערמר|נער-מר]] (3100 לפנה"ס) בשיטת רבוס - שמו כתוב באמצעות צירוף שתי
כיום, שיטות כתב שבהן רוב הסימנים הם לוגוגרמות נפוצות במזרח-אסיה, בעיקר ב[[סין]] וב[[יפן]]. ה[[כתב סיני|כתב הסיני]] כולל עשרות אלפי לוגוגרמות. כל לוגוגרמה מבטאת מושג בשפה, ואפשר גם לצרף אותן להבעת מושגים נוספים. שימוש בשיטת רבוס נעשה לפעמים לצורך כתיבת שמות אנשים ומקומות זרים, אולם בדרך כלל צירופי הסימנים מתחשבים במשמעות הלוגוגרמות ולא בערכן הפונטי. השפות המדוברות בסין (כולן מכונות במערב "[[שפות סיניות|סינית]]") הן [[שפה אנליטית|שפות אנליטיות]], כלומר המורפולוגיה דלה, והמילים כמעט שאינן משתנות לפי מיקומן במשפט או קשריהן התחביריים עם מילים אחרות. לפיכך קל יחסית להשתמש בלוגוגרמות לכתיבת אחת מהשפות הסיניות.
| |||