ד"ר מרטינס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←היסטוריה: רוק (מוזיקה) |
|||
שורה 10:
מרטנס לא הצליח בתחילה לשווק את הנעל הייחודית שפיתח עד אשר בשנת 1947 הוא פגש ב[[מינכן]] בחברו מימי האוניברסיטה, ד"ר הרברט פאנק (Herbert Funck). השניים הפכו לשותפים והחלו בהמשך לייצר את הנעליים בעירייה סיסהאופט (Seeshaupt) אשר ממוקמת בקרבת מינכן, כאשר הם החליטו להחליף את הסולייה המקורית בסוליית גומי (חומר גלם זה הם לקחו במקור מציוד שלא היה בשימוש בשדות התעופה של ה[[לופטוואפה]]). הסוליות הנוחות הפכו ללהיט גדול בקרב [[עקרת בית|עקרות בית]] בגרמניה, כאשר לפי ההערכות של מרטנס 80% מהרוכשים של הנעליים במשך העשור הבא היו נשים מעל גיל 40.<ref name=autogenerated1>[http://www.smh.com.au/executive-style/style/dr-martens-50-years-old-and-still-an-icon-to-boot-20100401-ri3n.html#ixzz24MBxAyvs Dr Martens 50 years old and still an icon to boot]</ref> בעקבות הגידול המשמעותי במכירות בשנת 1952 מרטנס ופאנק פתחו מפעל ייצור ב[[מינכן]]. בשנת 1959, יצרנית ההנעלה הבריטית "ר. גריגס גרופ בע"מ" ({{משמאל לימין|R. Griggs Group Ltd.}}) רכשה ממרטנס ופאנק את הפטנט לייצור הנעליים בבריטניה. גריגס גרופ ביצעו מספר שינויים מהותיים במוצר – הם ביצעו [[אינגלוז]] לשם המותג (Martens במקום Märtens), שינו מעט את צורת העקב על מנת לגרום לנעליים להתאים טוב יותר, וכמו כן הם הוסיפו תפר צהוב בשולי המגפיים, וכמו כן על כל הנעליים שהחברה ייצרה בבריטניה הודפס השם "AirWair".
הנעליים הראשונות של המותג ד"ר מרטינס (דגם מספר 1460) הופיעו לראשונה בשווקים בבריטניה ב-1 באפריל 1960. באנגליה, הנעליים הפכו במהרה פופולריים למדיי בקרב עובדי צווארון כחול, כגון דוורים, שוטרים ועובדים במפעלים. בעקבות כך עם השנים נעלי ד"ר מרטינס מזוהים לרוב עם מעמד הפועלים בבריטניה. בשנות ה-70 המוקדמות, הנעליים הפכו פופולריים בקרב [[גלוח ראש|הסקינהדס]] בבריטניה אשר אימצו לעצמם את קוד הלבוש של מעמד הפועלים. עד סוף שנות ה-80 הם הפכו גם פופולריים בקרב מוזיקאים בולטים שונים (בהם חברי הלהקות [[המי|The Who]], [[הקלאש]], [[הקיור]], [[רובים ושושנים]] וה[[רד הוט צ'ילי פפרז]]), בסצנת ה[[פאנק (Punk)|פאנק]], בקרב [[רוק (מוזיקה)|רוק]]יסטים, בנוסף לתתי-תרבויות נוער שונות בעולם המערבי. במהלך שנות ה-90 הם גם הפכו פופולריים למדי כפריט אופנתי המזוהה עם סצנת ה[[גראנג']] שפרחה באותה העת בארצות הברית ונעלו אותם בין היתר גם מוזיקאים בולטים שונים בסצנה זו (בהם חברי הלהקות [[פרל ג'אם]] ו[[נירוונה (להקה)|נירוואנה]]). אף על פי כן, העלייה בפופולריות של הנעליים בקרב גלוחי ראש הובילה לכך שהמותג החל להיות מזוהה בקרב הציבור הרחב עם [[אלימות]]. בעקבות כך, בסוף נובמבר 1994 הושקה חנות של ד"ר מרטינס בת שש קומות ב[[קובנט גרדן]] בלונדון אשר בנוסף לנעליים מכרה גם מזון, חגורות, ושעונים תחת המותג "ד"ר מרטינס". בשלב זה חברת ר. גריגס גרופ בע"מ העסיקה 2,700 עובדים אשר ייצרו בסביבות 10 מיליון זוגות נעליים בשנה.
היקף המכירות של נעלי ד"ר מרטינס דעך במידה משמעותית במהלך [[העשור הראשון של המאה ה-21]]. הכנסות הבינלאומית של המוצר ירדו מ-412 מיליון דולרים ב-1999 ל-127 מיליון דולרים בשנת 2006. בשנת 2003 חברת ד"ר מרטינס הייתה על סף [[פשיטת רגל]]. בעקבות כך חדלה החברה באופן מיידי מלייצר את נעליים בבריטניה, והעבירה את כל פס הייצור ל[[סין]] ול[[תאילנד]]. חמשת המפעלים ושתי החנויות של החברה בבריטניה נסגרו באופן מיידי כתוצאה מהחלטה זו, ויותר מ-1000 עובדי החברה פוטרו. בעקבות כך, חברת ר. גריגס גרופ בע"מ העסיקה מעתה רק 20 עובדים בבריטניה, אשר כולם עבדו רק במשרד הראשי של החברה.<ref>[http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/england/2568757.stm BBC NEWS | UK | England | Anger as Dr Martens closure looms]</ref>
| |||