קומקום – הבדלי גרסאות

‎בדפנות קומקומים מצטברת במקרים רבים '[[אבנית]]'. טעות מקובלת היא כי המים שמתאדים מן הקומקום משאירים את המים הנותרים עם ריכוז גבוה יותר של מומסים, ושהעלייה בריכוז מאפשרת להם להגיע ל[[רוויה (כימיה)|רוויה]] ולהשאיר חלק מן המומסים בתחתית הקומקום. יש בכך הגיון מסוים, אולם למעשה, העלייה בריכוז המומסים אינה כה משמעותית, וההגעה של המים לרוויה באבנית נובעת בעיקר מן העלייה בטמפרטורה. מים מסוגלים להמס בם כמות מוגבלת של אבנית. כמות האבנית שהמים יכולים לשאת משתנה על פי הלחץ והטמפרטורה בם הם מצויים. המים בברז (גם אם הם [[מים קשים]]) אינם בהכרח תמיסה רוויה אבל עם עליית הטמפרטורה הם מגיעים לרוויה ומגבשים [[קלציט]] (האבנית בקומקום) משום שמסיסות האבנית יורדת עם עלית הטמפרטורה לפי [[עקרון לה שטלייה]]. קצב ההמסה של האבנית בחזרה אל המים אינו זהה לקצב יציאתה מהם, וכן היות שלרוב, כניסת המים לקומקום היא בטמפרטורה נמוכה יחסית, ומתוך כך גם בתת-רוויה, ויציאתם בטמפרטורה גבוהה ובעל רוויה, יוצרת צבירה של הפרש האבנית בתוך כלי החמום/הקומקום. הרתחת המים מרככת אותם (מורידה בם את ריכוז הקרבונט המומס) וצוברת אבנית בקומקום.