שיטת שנים-עשר הטונים – הבדלי גרסאות

 

מלחינים ישראלים אחרים, לעומת זאת, לא הסתייגו משיטת שנים עשר הטונים, בהם, למשל, [[עדן פרטוש]], שבחר להלחין בטכניקה דודקאפונית חמורה אחדות מיצירותיו. ב"אגדה" ל[[פסנתר]], [[ויולה]] ו[[כלי הקשה]] (1962) נעזר בטכניקה זו ופיתח את המוזיקה במעין [[אילתור]] של וריאציות, המתפתחות משורת שנים-עשר טונים בעלת גוון מזרחי. "אילתור" (1960) היא יצירה [[סולם כרומטי|כרומטית]] הכתובה בטכניקה דודקאפונית חמורה וכך גם שתי יצירות לפסנתר, "פרלוד" |(1960) ו"קטע לפסנתר" (1965), שתיהן בעלות אופי אילתורי.{{הערה|1=יהודה כהן, "נעימי זמירות ישראל", עמ' 118}} [[אשר בן יוחנן]] החל לכתוב בטכניקה דודקאפונית מראשית שנות ה-60' ואילך. יצירתו הקאמרית, רביעיית-קשת בת שלושה פרקים (1964-1962) מבוססת על שורה של שנים-עשר טונים.{{הערה|1=כהן, עמ' 287}} [[לאון שידלובסקי]] כתב בטכניקה זו בשנים 1961-1954. יצירתו הראשונה של [[ארטור גלברון]] בשיטת שנים-עשר הטונים הייתה "חמישה קפריצ'י לפסנתר" (1957) ומן השורה ששימשה אותו ביצירה זו בנה גלברון את הסימפוניה הראשונה שלו (1958). גם "ארבעה פרלודים לפסנתר" (1959) ו"שלוש תפילות" (1959) כתובות בשיטה זו וכן "מגילת האש", [[אורטוריה]] למילים של [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]], הבנויה על שורת שנים-עשר טונים אך אינה מחמירה בחוקי הדודאקפוניה. גלברון חיבר גם קטעי סולו וירטואוזיים לתחרויות ולמבחנים של תלמידים מתקדמים. "פרטיטה לקלרנית" (1959) חוברה לתזמורות נוער בשיטת שנים-עשר הטונים ונועדה להציג שיטה זו, בין שאר שיטות הלחנה מודרניות, לנגנים צעירים.{{הערה|1=יהודה כהן, עמ' 170-167}}

 

==נגזרות==