ו – הבדלי גרסאות

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי ל[[חמשת מוצאי הפה]], ו' נמנית עם ארבע האותיות השפתיות – אותיות [[ב]][[ו]][[מ]]"[[פ]]. בשמשה כ[[עיצור]] חלוקה [[הגייה|הגייתה]] במבטאים שונים: ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]] שהושפעה מ[[הגייה אשכנזית|ההגייה האשכנזית]] היא מציינת [[עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי]] (/v/ {{כ}}:[[IPA]]). ישנן אף עדויות שגם ב[[ארץ ישראל]] ב[[ימי הביניים]] נהגתה ו' באותה צורה.‏‏{{הערה|אלדר‏ אילן, '''תורת הקריאה במקרא'''.}} מאידך, הדעה המקובלת במחקר גורסת כי בהגייה המקורית שלה ייצגה האות ו' [[עיצור וילוני-שפתי, מקורב]] (/w/ {{כ}}:[[IPA]]), וכך היא משמשת עד ימינו ב[[הגייה תימנית|הגייה התימנית]] ובקרב חלק מ[[עדות המזרח]], בעיקר לצרכים ליטורגיים. ו' משמשת גם כ[[אם קריאה]] לתנועת /o/, ומוצגת בסימון [[חולם מלא]] – וֹ, ולתנועת /u/, ומוצגת בסימון [[שורוק]] – וּ. משום כך, היא נכללת בקבוצת אותיות [[אהו"י]].

 

 

[[ניקוד העברית בת ימינו|ניקודהּ]] היסודי של ו' החיבור הוא [[שווא]], אך לפני עיצור המנוקד בשווא (למעט י') או אחת מאותיות בומ"פ, תנוקד הו' בשורוק. בנוסף, לפני [[י]]' המנוקדת בשווא תנוקד הו' בחיריק (השווא שעל הי' נופל בשל כללי ה[[דיפתונג]]), לפני אות המנוקדת בחטף תנוקד הו' כניקוד החטף ולפני הברה מוטעמת תנוקד הו' ב[[קמץ]].<ref name="אבן-שושן">‏[[אברהם אבן שושן|אבן-שושן אברהם]], [[מילון אבן-שושן|המלון החדש]], כרך ש'-ת' ומוספים, הוצאת קריית ספר בע"מ, ירושלים, 1997‏, עמ' 2096.</ref> דוגמאות: אמנון וְתָ‏מר, עשרים וּ‏שׁ{{ריק}}ְתיים, חמץ וּ‏מַ‏צה, פירות וִירקות, ברנשים וַ‏חֲתיכות, שלושים וָ‏שׁ{{ריק}}ֵש.

 

ב[[קבלה]] מסמלת האות ו' את ה[[חומר]].

 

==האות ו' בכתיב מלא ובתעתיק משפות אחרות==